ירושלים חזרה – אבל העיר לא מוכנה
תושבי ירושלים שבו הבוקר לשגרה אחרי שבועות של חגים, חופשות, עומסים ותיירים. אך מה שהמתין להם לא היה שקט אחרי הסערה – אלא המשך ישיר של בלגן בלתי פוסק. ברחוב יפו, לאורך קו הרכבת הקלה, חזרו המראות המוכרים: דוחק בתחנות, רכבות שלעתים מתעכבות, הולכי רגל מסתחררים בין סוחרי קרטונים לעגלות שוק, ותחושת תסכול שמבעבעת בכל כיוון.
כמו תמיד, ירושלים מספקת תמונה אחת שמכילה הכול: רכבת קלה עמוסה עד אפס מקום, פקחי עירייה שמנסים לפלס שבילים במדרכות עמוסות, הולכי רגל שחוצים בין פנסים מתחלפים באיטיות מייאשת, ואזרחים שלא מבינים איך דווקא עיר הבירה נראית לפעמים כמו שוק של קהיר ולא כמו עיר מערבית מודרנית.
התחבורה הציבורית קורסות, התחושה: הפקרות
"אי אפשר לזוז פה. זו לא עיר – זה קניון ביום האחרון של סייל", מספרת ליאת, תושבת מרכז העיר, שכבר התייאשה מלהסביר לילדים למה הם צריכים לרדת מהרכבת שתי תחנות קודם כי פשוט אין מקום. תלונות כמו שלה נשמעות מכל עבר – אך העירייה שותקת. ברשתות החברתיות זועמים: "למה אין פיקוח בלילה? איפה התחבורה המתוגברת? ולמה כל אחד עושה מה שהוא רוצה ברחוב הראשי בעיר?".
החזרה לשגרה חושפת פעם נוספת את אחד הכשלים הגדולים ביותר של ירושלים – היעדר ניהול עירוני של המרחב הציבורי. אין מדובר בפרויקט מסוים שנכשל, אלא במערכת שלמה שאולי לא מתפקדת תחת לחץ. ההבטחות לשיפור התחבורה הציבורית והסוף לשהות האינסופית בפקקים נראות מגוחכות אל מול התמונות מהשטח.
אין רגע דל בירושלים – אבל נדמה שכבר מזמן זה לא בגלל הקסם שלה, אלא בגלל חוסר הסדר, חוסר המענה והיעדר אחריות. הציבור הירושלמי, מכל המגזרים, פשוט נמאס לו – והוא דורש שינוי. כי אם כך נראית שגרה, אולי החגים היו דווקא החלק הקל.
