הנתונים ברורים: חיפה לא נושמת כמו שצריך
לפי פרסום בינלאומי שעלה בחודש שעבר – המציאות בעיר חיפה ממשיכה להחמיר גם באפריל 2025. לפי דירוג IQAir העולמי, חיפה מדורגת במקום 1,494 מבין קרוב ל-9,000 ערים מזוהמות ברחבי העולם. בצד המספרים, קיימת כמובן גם מציאות: תושבי העיר ממשיכים להתעורר לבקרים אפורים ומעורפלים, שבהם לעתים ריח הכימיקלים והעשן עולה מהמפעלים שבמפרץ.
תחנות ניטור האוויר באזור מפרץ חיפה מדווחות באופן תדיר על חריגות ברמות תחמוצות חנקן וחלקיקים נשימים עדינים. הבעיה מתרחבת גם ליישובים סמוכים – נשר, קריית אתא וטירת כרמל. תושבים מעידים על ריחות חריפים, קשיי נשימה וכאבי ראש תכופים, במיוחד בימים של חוסר רוח.
בין דו"חות לדרישות: הציבור דורש חקיקה, הרשויות מתמהמהות
לא מדובר רק בזיהום אוויר – אלא בהיעדר תכנית אסטרטגית מתמשכת לניקוי מפרץ חיפה. אמנם הממשלה הכריזה בעבר על סגירת המפעלים הפטרוכימיים עד 2030, אך התקדמות ממשית טרם נרשמה. פעילים סביבתיים דורשים כעת חקיקה מחייבת ולוחות זמנים ברורים. גם בקרב הקהילה הרפואית עולה קריאה ברורה: "אנחנו רואים יותר ילדים עם בעיות נשימה, יותר חולי סרטן בדרום חיפה. זה לא מקרה".
ארגונים ירוקים כמו מגמה ירוקה, אדם טבע ודין ועמותות מקומיות אחרות מצביעים על כך שהתכניות של משרדי הממשלה מלאות חורים: אין תקצוב מלא, אין אכיפה סביבתית אמיתית, ולמפעלים עדיין יש כוח פוליטי שמונע שינוי של ממש. "מה שצריך זה ועדת חקירה ממלכתית – לא עוד ועדת היגוי," טוען אחד הפעילים המרכזיים בעיר.
האוויר מזוהם, אבל התשובות עוד יותר – מי ייקח אחריות?
כמויות החלקיקים המסוכנים באוויר אינן עניין של סביבה בלבד, אלא גם של שוויון – תושבי שכונות מוחלשות נושמים אוויר מזוהם יותר, ואין להם אפשרות לעבור דירה. את זה יודעים גם במשרד הבריאות וגם במשרד להגנת הסביבה, אך הטיפול בפועל נותר חלקי בלבד. "הפתרון לא יכול להגיע רק מהתושבים," אומרת פעילה מקומית. "אנחנו דורשים שייקחו אחריות ברמה הלאומית".
נכון לאפריל 2025, אין שינוי של ממש במדדי הזיהום, והציבור – במיוחד הדור הצעיר – מתחיל להפעיל לחץ חזק יותר גם ברשתות החברתיות. קמפיינים כמו "אני לא נושם" ו"העתיד נחנק" מתחילים לצבור תאוצה, במיוחד בקרב תלמידים וסטודנטים מהאזור. יתכן שדווקא מהשטח תבוא היוזמה שתאיץ את קבלת ההחלטות בממשלה.
