מגן דוד, חנוכיות קטנות, ספרי תהילים מצוירים, תליון "שמע ישראל" – כל אלה מוצגים לראווה במספר חנויות ודוכני מזכרות סמוך לשער שכם ורחובות השוק בעיר העתיקה בירושלים. במבט ראשון, מדובר בעוד תיירות מקומית ססגונית. אך מבט נוסף מגלה עיתוי צורם: בעודם מתהדרים בייצוג של זהות יהודית, רבים מהמוכרים כלל אינם יהודים, והמכירה – עבורם – היא עסקה בלבד, מנותקת מכל משמעות תרבותית או היסטורית.
בערב יום השואה, כשהזיכרון הלאומי עומד במרכז, התמונות הללו מעוררות שיח לא פשוט. האם מדובר במסחור זהות? חוסר מודעות? או שמא תוצאה טבעית של עיר תיירותית, שבה הכל למכירה? חלק מהעוברים והשבים מציינים שזה "כואב בלב לראות את זה ביום כזה", אחרים דווקא טוענים שזה חלק בלתי נפרד מהמורכבות הירושלמית, שבה כל צד שואב השראה מסמליו של האחר.
כדאי לקרוא גם: החתונה של המחבלים מירושלים – חגגו ביום האסיר ועוררו סערה
כתבה החושפת את סיפורם של שני מחבלים מירושלים שהתחתנו בקהיר – וזכתה לתגובות נזעמות ברשת
העירייה לא מתייחסת רשמית לנושא, אך גורם באגף הפיקוח העירוני הבהיר לאחרונה כי "כל עוד מדובר בפריטים חוקיים ולא דגלים מתסיסים או תכנים אסורים, אין לעירייה קשר למניעה של מכירה של חפצים כאלה". לדבריו, יש גם חנויות יהודיות שמוכרות סמלי נצרות או אסלאם – "זו המציאות בירושלים, לטוב ולרע".
שיח זהות, מסחר וסנטימנט – דווקא עכשיו
ברשתות החברתיות מתנהל בשעות האחרונות שיח בנושא שגרר תגובות נזעמות לצד טוקבקים שקראו להחרים חנויות מסוימות. אך מנגד היו גם גולשים שמגיבים באמירה – "אם יש ביקוש – תהיה גם הצעה", ו-"מי שרוצה לשמור על כבוד הסמלים – שיחנך לכך, לא שיצנזר".
בעיר שבה כל תמרור הוא סמל וכל חלון הוא סיפור – השאלה הזו מעלה סוגייה רחבה יותר: מה קורה כשזהות נמכרת כמו מזכרות לתיירים? אולי בערב יום השואה, זו דווקא ההזדמנות לחשוב מחדש על ערך, זיכרון, והיכן בדיוק עובר הקו בין הנצחה אמיתית לבין מזכרת על שרשרת.
