ירושלים – יום העצמאות 2025: למדינת ישראל ימלאו 77 שנים, אך יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה מזכיר לנו בבירה את המחיר הכבד הנלווה לעצמאות – את אלפי הנופלים שהקריבו את חייהם למען המדינה ואת כאב המשפחות שלא עוזב לעולם.
רחוב יפו בירושלים, רחובה הראשי של הבירה שידע מצעדים, תהלוכות, מחאות, עדלאידע, רעש והמולת חיים בלתי פוסקת, נערך ליום שכולו מוקדש לזיכרון. יום להנצחת הנופלים ולהרכנת הראש. מתחת לשמשיות עלי דרך, יתמלאו הדליים בכלניות, נוריות, ורדים וציפורנים, שיונחו בהר הרצל על קברי חללינו לאורך השנים. אלו יתווספו להוקרה, לכאב ולזיכרון.
יום הזיכרון 2025 בירושלים – בתי הקפה ומקומות הבילוי יסגרו, נרות יודלקו וברדיו ינוגן הפלייליסט הנוגע בעם שלם. שירי מלחמות, לוחמים, גבורה ושלום. זה הזמן בו נשמע את באב אל וואד, את השיר על אליפלט, הרעות, אחי הצעיר יהודה ואחרים. כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע. השכול הוא לא רק סיפור לאומי, הוא סיפור אישי כמעט בכל משפחה. האומנות, ובמיוחד המוזיקה הפכה לאחד הכלים המרכזיים בהם מתמודד העם עם האובדן.
מערך האוטובוסים והרכבת הקלה החוצים את ירושלים יתוגברו לעבר טקסי יום הזיכרון הר הרצל, והצפירה בשעה 11:00 שתפלח את האוויר ואת הלב תגרום להבנה, שהלב זוכר, הנשמה לא יודעת מנוח והעצב אין לו סוף. בצפירה נעמוד שתי דקות, תמציתיות וממוקדות, מרוכזים בכל היגון והצער שתבעה המלחמה בעזה, בנפגעי פעולות האיבה ובנרצחי הנובה.
יום בו לא ישכחו 59 החטופים שעדיין בשבי. יום קשה למבוגרים, ולא מובן לילדים. לובשי חולצות לבנות, עם סמל דם המכבים המוצמד לצווארון הקטן, עמדנו דום במבוכה, בהלה, מקשיבים לבוגרים המדקלמים על במת אולם הספורט בבית הספר את "מגש הכסף" ו"גבעת התחמושת".
מבולבלים, רכוני ראש, פוזלים לעבר החברים ולא מבינים איך אחרי כל העצב הזה, אחרי שידענו שדודים, אחים סבים ובני משפחה נהרגו – תכף בלילה יתפוצצו בשמי העיר זיקוקי דינור צבעוניים ותתחיל שמחת העצמאות .
יום העצמאות בירושלים 2025 –
ההופעות והאירועים שאתם רוצים לראות
דגלי הלאום לאורכו של רחוב יפו מתנפנפים לפי תוכניתה של הרוח הירושלמית. מהססים בתפקידם לנוכח המורכבות השוררת בארץ. הקושי לנפנף בשמחה, בגאווה, בביטחון, משאיר אותם מכונפים בין הענפים הירוקים שלידם. יום רביעי – יום הזיכרון, והעיר ובליבה חומה, שהתנ"ך יעיד על סבלותיה, מלחמותיה ומצוקותיה, היא העיר שתחזור לשגרתה השזורה בין קדושה להמולה, ותמשיך לנצור את הזיכרונות בליבה.
לאחריו, שוק מחנה יהודה שוב יפרח ויוריק כהרגלו. הירושלמים ואורחותיהם שטופות הפילוסופיה, "שהכל עובר חביבי", יחזרו לחיות בין עבר להווה. יגלו יכולות ותקווה, וכעוף החול הקם לתחייה יתכוננו ליום הבא.
