בימים אלו, סמוך ליום העצמאות 2025, מרפסות האבן הירושלמיות במרכז העיר מתמלאות בדגלי ישראל קטנים ומתנופפים. לא בכותרות ענק, לא בקמפיינים גדולים – אלא בשקט אופייני, כזה שמתחיל בחבל דק, בוו חלוד, וביד פשוטה שתולה דגל קטן שמספר עולם ומלואו.
דווקא בימים שבהם החברה הישראלית חווה סערות פוליטיות וחברתיות, מתגנבת מהמרפסות התחושה הפשוטה: כאן הבית. ירושלים, על שכונותיה העתיקות ועל הבניינים המחוספסים במרכז העיר, לובשת חג בלי צורך בתופים ובחצוצרות. מספיק מבט אחד ברחוב צדדי כדי להבין – יום העצמאות לא נחוג רק בטקסים רשמיים; הוא חי בלבנים, באבן הירושלמית, ובאוויר שמתרכך.
מי שמסתובב עכשיו ברחובות יפו, שלומציון המלכה, או בשכונות הקרובות למרכז, ירגיש את השילוב החד-פעמי הזה: דגלים קטנים מנופפים ברוח האביבית, שווקים מתעוררים לקראת החג, ואנשים שממשיכים בדרכם מבלי לוותר על המחווה הקטנה והמרגשת הזו. דגלים לצד כביסה מתייבשת, אדניות פורחות, ושלטים של "שכר דירה" – היומיום הירושלמי כולו נעטף בדגל.
דווקא הפשטות הזו נוגעת בלב. אין כאן הפקה מנופחת – יש כאן געגוע ושייכות. המראה של בניין ישן, שבו כל שכן תלה דגל בדרכו שלו – אחד קטן, אחד בלוי, אחד חדש ונוצץ – משדר עוצמה שקטה: ירושלים חוגגת את קיומה.
קראו גם על –
הכביסה שחושפת סוד ברחובות הוותיקים שבלב ירושלים
גם יהודי התפוצות שמביטים בתמונות מרחוק יכולים להתחבר לרגעים הקטנים הללו. אין צורך בהסברים ארוכים: דגל קטן במרפסת ירושלמית מספר סיפור של עם שלם – עם שנאבק, אוהב, מקווה וממשיך לחלום.
הימים שבין יום הזיכרון ליום העצמאות בירושלים הם תזכורת כואבת ויפה כאחד: על החללים, על הגבורה, ועל החיים שממשיכים בעוצמה ובגאווה – עם דגל קטן שמתנופף מעל הרחוב.
