ברחובות החרדיים של ירושלים, גם יום רביעי יכול להרגיש כמו ערב חג. התמונה שצולמה לקראת ל"ג בעומר, מראה קבוצות של גברים חרדים צועדים לאט לאורך הרחוב, חלקם לבד, חלקם בחברותא, מתערבבים בין הצללים והאור הנמוך של בין ערביים. הרוח שכבר סוקרה בתחזית הבוקר ליום רביעי מורגשת כעת היטב, כשהיא נושבת בין בנייני האבן ומשחקת בציציות ובמעילים.
אין כאן התרחשויות גדולות, אבל דווקא בהיעדרן נוצר רגע מיוחד: הרחוב מאט, המכוניות מוותרות על הצפצוף המיותר, והעיר מרשה לעצמה לעצור. אולי בגלל מזג האוויר הנעים – 23 מעלות ביום ו-13 בלילה – ואולי כי בכל זאת, מדובר בירושלים. הרוח פוגשת את המדרכות הוותיקות, את בתי האבן עם הסורגים והדגלים, ונדמה שכולם מתאמים ביניהם נשימה אחת.
(איסוף קרשים לל"ג בעומר – בעיר שעדיין מריחה את השריפה: בכתבה הזו)
במבט ראשון, זו מקור ברוך -רק שכונת מגורים חרדית, שגרתית. במבט שני, זו תמונת מצב של עיר שלמה שמנסה לסיים יום עבודה בלי להיבהל מקצב, ממתח או מחום. כל אחד בצעדים שלו, בקצב שלו, אבל כולם חלק מהקולקטיב הזה שנקרא "ערב ירושלמי".
זהו דופק העיר לא ביום מיוחד ולא ברגע חדשותי מתוקשר – אלא בדיוק כששום דבר מיוחד לא קורה. ואז, פתאום, הכול מרגיש נכון.
