שלט בכניסה לירושלים אומר לפעמים יותר מאלף דו"חות עירוניים. כך למשל נראו השבוע שלטי החוצות באתר העבודות של פרויקט הכניסה לעיר: במקום שצריך היה לייצג את עתידה המודרני של ירושלים, תלויים זה לצד זה פוסטרים של הרבי מליובאוויטש עם הכיתוב “Messiah Is Here”. חלקם קרועים, אחרים מכוסים גרפיטי – אבל המסר ברור: יש מי שרואים בירושלים של 2025 הזדמנות לחזרה בתשובה המונית, והם לא מחכים לאף ועדת תכנון.
העיר שנוסעת אחורה?
בשנים האחרונות מתרבות העדויות למגמה מתרחבת של הדתה יומיומית – כזו שלא מחייבת חקיקה, אלא פשוט תופסת עוד ועוד מקום פיזי ונפשי. מדובר בתמהיל של תעמולה דתית במרחב הציבורי, מסרים מיסטיים בפינות רחוב, פוסטרים על עמודים, כרזות בכל פינה – לעיתים בהסכמה שותקת של עיריית ירושלים ולעיתים ביוזמות פרטיות אגרסיביות.
(פלא שאין כמעט מה לעשות בירושלים בערב שבת? סיור מיוחד בקרבת כל האזורים שקורה בהם הרבה כלום – ממש כאן)
מומחים לאורבניזם תרבותי משווים את התופעה למה שקרה בטהרן בשנות השבעים, או ברחובות חרדיים בברוקלין: הרחוב משנה לא רק את פניו אלא את התודעה של העוברים בו. השפה משתנה, הדימויים משתנים – ומה שנחשב פעם ל"ציבורי" הופך ל"נכון הלכתית".
הדמוגרפיה שמסבירה הכל
לפי נתוני הלמ"ס מ-2024, ירושלים נמצאת בשיאו של תהליך מואץ של חילופי אוכלוסייה: הגירה שלילית של חילונים ומשכילים, הגירה חיובית של קהילות חרדיות ודתיות ממודיעין עילית, אלעד וביתר עילית. בבחירות האחרונות למועצה זכו הרשימות הדתיות והחרדיות בכ-70% מהקולות, נתון שמעיד על מגמה ברורה – העיר הופכת לא רק לשמרנית יותר, אלא גם למרחב שמגבש תודעה דתית נוכחת.
מנהל באחד ממכוני המחקר באזור ירושלים, הנחשב לאחד מחוקרי המרחב הציבורי הבולטים באקדמיה בישראל, מבהיר כי: "אנחנו רגילים לחשוב על הדתה דרך תקציבים, חינוך או חקיקה – אבל בירושלים זה קורה דווקא דרך המרחב. המדרכה, השלט, הכרזה – כולם משדרים מסר. כשהמסר הזה הוא חד-צדדי, מיסטי או דתי – הוא מעצב את התודעה. זו לא רק עיר דתית יותר – זו עיר שהדת הפכה בה לגיאוגרפיה. לאט ובשקט, היא תופסת כל סנטימטר של המרחב".
(משיח לא בא: מה נשאר מירושלים של השר לשעבר משה ברעם ז"ל ובנו הפובליציסט חיים ז"ל שנפטר החודש? פירורים תמצאו כאן)
השאלה כעת איננה רק פוליטית או דמוגרפית – אלא תודעתית: האם ירושלים של 2025 כבר איננה עיר משותפת, אלא מרחב מחנך? האם ההליכה ברחוב היא כבר טקס דתי לא מודע, שבו כל עמוד, שלט או קיר מדברים אליך בשפה אחת בלבד? זו לא רק עיר שהשתנתה – זו עיר שבה מי שאינו חלק מהשיח הדתי כבר לא מזהה את עצמו בסביבה. ובמרחב כזה, השלטים לא רק מכריזים ש"המשיח כאן" – הם כבר מזמן תפסו את מקומו.
