בורות המים ששרדו בשכונות הוותיקות בירושלים מתכוננים בימים האלה ל"תשליך", טקס המתנהל בראש השנה. בשכונות אוהל משה, זיכרון טוביה, מזכרת משה ואחרות, עומדים דוממים בורות המים הישנים, שנותרו מהימים של פעם – בורות שמהם שאבו תושבי השכונות מים לצרכי היומיום. פעם אחת בשנה, בראש השנה, הצטופפו דיירי השכונה סביב הבור, לקיים את ה"תשליך", טקס המסמל את השלכת חטאי השנה שעברה למעמקים.
בורות מים בשכונות הוותיקות של ירושלים
ראש השנה התשפ"ו מתקרב, ויחד עם תפילות החג, הברכות על שולחן החג ותקיעות השופר, מצטרף גם מנהג ה"תשליך". בערים הקרובות לים או אל מקווה מים זורמים, מתנהל המנהג כמצוותו. בירושלים, לעומת זאת, נערך הטקס ליד בורות המים המקומיים.
אני זוכרת איך לפני שנים רבות בירושלים, היינו, אנחנו הילדים, רצים בבגדי החג החדשים ומצפים לרגע שבו ייפתח הבור. הכרנו את סיפור יוסף בעל כותונת הפסים, ועבורנו, הזאטוטים, הוא עדיין נמצא שם בבור. גם נחשים ועקרבים, לדעתנו, היו בו. וכשהגיעו המבוגרים לקיים את המנהג, פתאום הבור שסיפק לנו מי שתייה, מים לכביסה ולספונג'ה, הפך למקום מסתורי ומפחיד. מקום אליו יושלכו חטאים, ומי יודע מה יקרה שם בתהום?! גם לא הבנו איך אחרי כל זאת, נשוב להשתמש במי הבור?!
טקס תשליך בראש השנה כמנהג דורות
"כל הכיסים נשלפו החוצה כדי לרוקנם מחטאים", מזכיר לי מוטי, תושב מזכרת משה, בן 78. יעקב, בן 85, נזכר איך היו צריכים לשמור תוך כדי ה"תשליך" על הילדים, שהציצו אל תוך הפתח, גם כדי לראות את בבואתם במים העמוקים, וגם כדי לשמוע את קולם המהדהד. ובשכונות שבהן לא היה בה בור, מילאו גיגיות במים ואליהן הושלכו החטאים.
מנהג ה"תשליך" נהוג מאז המאה ה-16 בהשפעת חכמים מעדות אשכנז. הוא מבוסס על הפסוק: "ותשליך במצולות ים כל חטאותם" (מיכה ז', יט). זהו טקס מסורתי ומרגש, של היטהרות מכל המעשים שהיינו אמורים לא לחטוא בהם. בקהילות חילוניות בימינו, נמצא טקסי "תשליך" יצירתיים. קבוצות המתארגנות ברחבי הארץ, ילדים ומבוגרים כותבים את המעשה המכביד על מצפונם על גבי עפיפונים או בלוני הליום, שיופרחו אל-על.
בירושלים, בפאתי שכונת ממילא, התקבצו במשך שנים רבים מתושבי העיר סביב בריכה ענקית. שם התקיים טקס שמטרתו, כמטרת מפריחי העפיפונים – להיפטר ממה שחייבים, ולהיטהר מחדש.
(רימונים בשוק מחנה יהודה: ברכת השפע בירושלים)
רחוב אגריפס ושוק מחנה יהודה שומרים על המסורת
כיום, הבורות המעטים ששרדו בשכונות הירושלמיות סגורים ואטומים, אך עדיין נערך סביבם ה"תשליך". רחוב אגריפס, הסמוך לשוק מחנה יהודה, נושא מאחוריו מקומות היסטוריים עם סיפורים על בורות מים, מנהגי עדות וטקסים שלא נס ליחם. בירושלים אין ים, אך יש מסורת שלא משתנה עד עצם החג שיבוא. מול בור אטום והיסטורי או מול דלי גדוש.
מצוות "תשליך" השנה אולי תוביל אותנו להשליך את מה שמכביד עלינו כחברה, וכעם,
ולהתחיל מחדש, ואחרת.
