העץ זוכר: השכונה הירושלמית שהפכה מאליטיסטית לחרדית

 ט״ו בשבט הוא תאריך שמסמן בלוח השנה העברי יותר מחג של פירות האילן, זהו יום שבו האדמה מקבלת קול, העצים הופכים לעוגן תרבותי סביבתי והקשר בין האדם לקרקע מתחדד. כך מיתמר לו עץ הארז במעלה רחוב ישראל זרחי בשכונת רמות בירושלים ומביט לאחור. אין בו פירות, לא חרובים ולא שקדים, אבל יש בו דבר נדיר לא פחות, זיכרון. הארז הזה נטוע בלב שכונה שנוסדה בשנת 1974, וראה מקרוב כיצד שורשים נטמנים ואז נעקרים בנוף הירושלמי המשתנה. ירוק–עד, שצפה שנים רבות מגובה רב על שכונה ששינתה פניה.

כיצד נראתה פעם שכונת רמות בירושלים?

רמות של שנות ה-70' וה-80' הייתה שכונה צעירה, חילונית ברובה, מלאת אמון בעתיד. זוגות צעירים הגיעו אליה בהמוניהם; אנשי חינוך ותקשורת, משפטנים, רופאים, סוחרים וכלכלנים. בית הספר הממלכתי "רמות ג'" ברחוב צונדק 1 אכלס למעלה מ־1,500 תלמידים. ילדים הגיעו מכל רחובותיה של השכונה: רחוב שי, דרך החורש, ישראל זרחי, אהרון אשכולי ואחרים, כולם אל בית הספר שחזונו היה חינוך לדמוקרטיה וערכים.  זו הייתה שכונת עילית במובן הערכי. קהילה שהאמינה בחינוך, בתרבות ובאחריות אזרחית.

בשנותיה הראשונות גרו ברמות משפחות צעירות ובהן מוכרות וידועות. משפחתו של משה נוסבאום, פרשן לענייני משטרה וביטחון פנים לשעבר, משפחתו של אהוד יערי, פרשן לענייני המזרח התיכון, משפחתה של ענת שרן, מגישת חדשות, משפחתו של עמוס ארבל ז"ל, כתב ומגיש חדשות, משפחתו של דני דויטש, חזאי לשעבר ודובר פיקוד העורף כיום, שופטת בית משפט השלום, שולמית דותן, ולהבדיל – גם משפחתו של דני מעוז, מחולל הטרגדיה ונאשם ברצח הוריו.

עוד התגוררו בשכונת רמות סוחרים, שפעלו ביושר ומתוך מגמה להתפרנס ולתמוך בירושלים, בהם משפחת כהן, מייסדת "בזאר שטראוס", הידועה לטובה בירושלים.

עם ההון האנושי הזה שכונת רמות פרחה: כיכבו בה ספריית ילדים ומבוגרים, בריכת שחייה, זמנים וחגים שצוינו בצוותא כמו יום הזיכרון, יום העצמאות, ל״ג בעומר ועוד. גינות מטופחות צמודות לבתים, מגרשי ספורט, ובית הספר למחוננים “אופק”. הרחובות רקנטי, בן זאב וצונדק היו שוקקי חיים. "המיני סופר" של האחים נעמד מכר הכל, כולל קלפים לאלבומי האוסף של הילדים.

ואז, בלי הכרזה רשמית ובלי שלט בכניסה לשכונה, החלה רמות להשתנות.

כיצד השתנתה שכונת רמות בירושלים לאורך השנים?

המשפחות הוותיקות עזבו בהדרגה. כל המהות התרבותית קיבלה אופי אחר. על שטחים שבהם שיחקו ילדים, ופעל קן תנועת הצופים, נבנו מוסדות דת.

כיום, רמות היא מהשכונות החרדיות והדתיות הגדולות בירושלים.

כך יודע לספר עץ הארז, מוותיקי השכונה. ואולי ט"ו בשבט הוא זמן אקטואלי מצוין המזמין חשבון נפש.