בתום ריצוי 40 שנות מאסר, שוחרר מהכלא ביום ראשון השבוע, איבראהים נאיף אבו מוך, כבן 65, מחבל ערבי-ישראלי, אשר נמנה על החולייה שחטפה ורצחה בשנת 1984 את החייל רב"ט משה תמם ז"ל. את החטיפה והרצח תיכנן אבו מוך בתקופה בה התגורר בירושלים, כשהנגרייה שהייתה בבעלותו בעיר שימשה כמרכז לוגיסטי לחברי החולייה.
פרשת רצח החייל משה תמם ז"ל, היא אחת הפרשיות המטלטלות בתולדות המאבק בטרור בישראל, בעיקר בשל העובדה שהרוצחים היו אזרחים ישראלים שפעלו כתא טרור מאורגן. הפרשה הובילה לשורה של תיקוני חקיקה.
איך נחטף ונרצח החייל משה תמם בצומת בית ליד?
ב-6.8.1984 יצא החייל משה תמם, לוחם בהנדסה קרבית, מחופשה בביתו שבחבצלת השרון לכיוון בסיסו. הוא נראה לאחרונה יורד מאוטובוס בצומת בית ליד בשעות הערב. חוליית מחבלים, אזרחים ישראלים מבאקה אל-גרביה, המזוהה עם "החזית העממית", שעברה הכשרה בסוריה, תכננה לחטוף חייל לצורך מיקוח ושחרור מחבלים. החולייה "צדה" את תמם בצומת, והעלו אותו לרכבם כטרמפיסט. באיומי אקדח המחבלים הסיעו אותו לאזור השומרון. על פי העדויות, הם החזיקו בו במשך יומיים. כשנואשו מהאפשרות לנהל מו"מ, עינו אותו, ולבסוף הוציאו אותו להורג בירייה בראשו בפרדס סמוך ליישוב מבוא דותן. גופתו נמצאה רק כעבור ארבעה ימים של חיפושים נרחבים.
רק כשנתיים לאחר הרצח, נחשפה החוליה על ידי השב"כ. חבריה היו: וליד דקה, איבראהים אבו מוך, רושדי אבו מוך ואיבראהים ביאדסה. על כולם נגזר מאסר עולם.
מה היה חלקה של הנגרייה בירושלים בתכנון הפיגוע?
את החטיפה יזם ותכנן אבו מוך בתקופה בה התגורר בירושלים. הוא עבר לעיר, וחי בה כחמש שנים, בראשית שנות ה-80, כדי להתגורר בסמוך לאחותו, קרובת משפחתו היחידה, לאחר ששניהם התייתמו מהוריהם בילדותם. אבו מוך התגורר אז בשכונת אבו תור, דרומית לעיר העתיקה. את פרנסתו מצא מנגרייה קטנה שהייתה בבעלותו בשכונת ואדי ג'וז.
איבראהים אבו-מוך (בן 25 בעת המעצר), נחשב למוח הלוגיסטי של החולייה. שכניו בנגרייה ובמקום מגוריו (אבו תור) תיארו אותו כאדם שקט ומסוגר שעסק בעבודתו. על פי החשד, אבו-מוך ניצל את רכבו ואת הנגרייה שלו כדי לאחסן את האקדח ולקיים פגישות חשאיות עם חברים נוספים בחולייה שהגיעו מבאקה. הנגרייה שימשה כבסיס לפעילותם. שם נפגש עם וליד דקה ושם הועלה הרעיון לבצע פיגוע מיקוח לצורך שחרור אסירים. בנגרייה גובשה ההחלטה לצאת לצומת בית ליד כדי 'לצוד' חייל. אבו-מוך, שהכיר היטב את ירושלים ואת דרכי הגישה אליה, נחשב לדמות המבוגרת והאחראית בחוליה.
לאורך השנים ניסו ארגוני המחבלים להביא לשחרורם של חברי החוליה. כך היה, למשל, בעסקת שליט בשנת 2011, אך ממשלת ישראל סירבה בתוקף לשחררם בשל חומרת המעשה והיותם אזרחי המדינה. בשנת 2014, במסגרת המו"מ המדיני עם הרשות הפלסטינית, הם היו אמורים להשתחרר בפעימה הרביעית של "אסירי טרום אוסלו", אך הפעימה בוטלה והם נותרו בכלא.
בשנת 2012, לאחר מאבק משפטי וציבורי, הנשיא שמעון פרס קצב את עונשם ל-35 עד 40 שנים (עונשו של איבראהים אבו מוך הועמד על 40 שנה). רושדי אבו מוך שוחרר באפריל 2021 לאחר שסיים לרצות 35 שנות מאסר. וליד דקה, שנחשב למוח שמאחורי החולייה ולאינטלקטואל בולט בקרב האסירים הביטחוניים, מת בכלא ב-7 באפריל 2024, ממחלת הסרטן וגופתו עודנה מוחזקת ע"י ישראל. איבראהים ביאדסה הוא האחרון מחברי החולייה שעדיין נמצא מאחורי סורג ובריח.
איך הפך המאבק של משפחת תמם לסמל לשינוי חקיקה בישראל?
המאבק של משפחת תמם, ובראשם האחיינית ד"ר אורטל תמם, הפך לסמל ישראלי לסירוב להשלים עם שחרור מחבלים "עם דם על הידיים", במיוחד כאלו שהם אזרחי המדינה. המאבק הזה הוביל לשינויי חקיקה משמעותיים ולתקדימים משפטיים. בין היתר נחקק "חוק משה תמם" (תיקון לחוק המאבק בטרור): חוק שנועד למנוע מימון ציבורי או תמיכה במוסדות תרבות המהללים טרור (בעקבות פרשת תיאטרון אל-מידאן ביפו שהעלה הצגה על בסיס ספרו של דקה). כמו-כן תוקן החוק כך שניתן לשלול אזרחות או תושבות ממחבלים המקבלים תגמול מהרשות הפלסטינית ("משכורות למחבלים").
