ביום שבו ירושלים אמורה לחגוג את עצמה, להאיר את רחובותיה ולמשוך אליה המוני חוגגים, נחשפת תמונה הפוכה לחלוטין: רחוב יפו – הציר המרכזי של בירת ישראל – נראה הבוקר כמו אתר הרוס, כשמסילת הרכבת הקלה מפורקת ומלאה באבנים, בטון שבור וכלי חפירה כבדים. תיעוד שצולם במקום, דווקא בשבוע שבו חל יום ירושלים 2025, מעורר תחושת הלם: האם זו העיר שאמורה לסמל איחוד, קדושה והדר?
חג בירושלים – עם הריסות באמצע הרחוב
בימים האחרונים מבצעים קבלני התשתית עבודות חירור והריסה נרחבות כחלק מהכנות לקו הירוק של הרכבת הקלה, אך נדמה כי מועד הביצוע לא יכול היה להיות צורם יותר: בשעה שברחבי העיר מתוכננים טקסים, מצעדים ואירועי שירה, הלב האורבני שלה – רחוב יפו – מדיף תחושת כאוס, כמעט מלחמתית. השלטים עליהם כתוב "There can be only one Jerusalem" נראים לפתע כמו אירוניה צורבת.
(לא רק עיר שנראית כמו אחרי הפצצה, אלא ריח שרוב תושבי ירושלים מכירים לשמצה: אוויר הרים ובואשית – כאן)
הניגוד החריף הזה מעורר שאלות קשות: האם ייתכן שעיר בירה תראה כך ביום בו היא מציינת את האירוע ההיסטורי המשמעותי ביותר שלה? האם בפריז, לונדון או וושינגטון היו בוחרים לחרוך את הרחוב הראשי דווקא ביום הלאומי?
לפי מחקרים בתחום תכנון ערים וחגיגות לאומיות, מרבית ערי הבירה בעולם מקפידות על מראה חגיגי, אחיד ומתוזמר היטב ביום הלאומי – תוך הפסקה יזומה של עבודות תשתית, הקפדה על נראות נקייה ותנועה פתוחה, כהבעת כבוד כלפי זהותן הממלכתית.
וידאו מרחוב יפו בירושלים ביום ירושלים 2025 – כך נראית בירת ישראל ביום חגה (צילום: ירושלים אונליין – יולי קראוס)
"הולכת עם הילדים ורואה רק חפירות והריסות"
"זו הפעם הראשונה שאני מרגישה לא שייכת ביום ירושלים", אומרת שירה, תושבת מרכז העיר. "הולכת עם הילדים ורואה רק חפירות והריסות. זה מבהיל, זה מביך, וזה בטח לא מרומם את הרוח".
איתן, עובר אורח נוסף, מוסיף: "כל החיים אני גר בירושלים. בחיים לא ראיתי את רחוב יפו נראה ככה ביום ירושלים. אם זו חגיגה – אז מה זו השפלה?".
(כולם מספרים לכם ש"דווקא יש חיי לילה בירושלים בשבת" – אבל האמת? הרוב פשוט עבודה בעיניים: הנה בכתבה כאן)
הביקורת הציבורית לא מאחרת לבוא. גולשים ברשתות החברתיות מפרסמים תמונות ובין היתר כותבים – "הטילים לא השביתו את ירושלים – המדינה עצמה עשתה את זה", ואחרים הוסיפו: "במקום להרגיש גאווה, מרגישים בושה".
ירושלים, כפי שהיא נראית ביום ירושלים 2025, מעלה את השאלה הפשוטה אך הנוקבת: האם העיר איבדה את הרגש העצמי שלה? ואולי דווקא מתוך האבנים וההריסות תצמח תודעה חדשה, שתדרוש יותר מהסיסמאות – ותפנה ללב. כי עיר בלי לב – לא באמת יכולה לחגוג.
