למרות המחלוקות, הלב פועם: ירושלים של זהב – בין עבר נצחי להווה סוער. יום ירושלים 2025, שיצוין בכ"ח באייר התשפ"ה, 25-26.5, הוא הפעם יותר כמו כלא של נוסטלגיה מהולה בצרות יומיומיות. בין אחיזתה הנוקשה של ההיסטוריה לבין הכאוס המעיק בהווה.
ירושלים של העידן הנוכחי מתנדנדת כמו מטוטלת חלודה, מתעקשת להישאר מבריקה, פורחת, מדוגמת במגדליה ובבורותיה החפורים, כאילו המלך עוזיהו עדיין שולט. השנה יותר מתמיד מגיע יום ירושלים עם מטען רגשי כבד במיוחד – בתוך מציאות חברתית וסוערת – הפגנות בלתי פוסקות, חיכוכים בין זרמים ביהדות, מחלוקות קשות ומחאות על העתיד המנובא לארץ הזאת.
ריח הבואשית מלווה את מבואה של העיר ולא עוזב – ריח מצחין המעיד שעיר הבירה, גם ביום חגה עומדת כנקודת מפגש עוצמתית בין קדושה עתיקה למציאות ישראלית עכשווית (הכתבה על הסירחון הבלתי נסבל מהבואשית במרכז ירושלים – כאן).
אורות החג יאירו את חומות העיר העתיקה ומצעד הדגלים המסורתי יתמוך בהרגשה דואלית., הרגשה, שיום ירושלים הפך ממועד לאומי המציין את איחודה, אך גם את התפרקותה. מהיום בו גיאוגרפית התאחדו מערבה ומזרחה של עיר האבות, התפרקו והתמוטטו היחסים בתוכנו כעם לבין תושבי העיר העתיקה.
ירושלים שבלב – אבל גם בעצבים, בזיכרון ובריח החריף
יום ירושלים הפך לעוד הזדמנות המדגישה את השסעים העמוקים, כשההילה הזהובה רק מסנוורת מראות את האמת המרה. 58 שנים חלפו מאז אותו רגע מכונן ונדמה שהזמן, במקום לרפא רק העמיק את הצלקות.
כילדים לא הבנו את שיעורו הנשגב של הימצאות הכותל המערבי בידינו. פתאום, אחזנו ביד הורינו ונכנסנו לתוכה של העיר העתיקה, שיושביה לא בדיוק ראו אותנו כאורחים רצויים. יותר נראינו כמו אותה קוקיה הפולשת לקיני ציפורים אחרות ומטילה שם את ביציה. יושבי ירושלים העתיקה בשפתם באו למכור לנו סחורתם בזיל הזול, לבושים אחרת, מריחים אחרת, ועטופים באימה. הציעו לנו פלאפל פחוס, חום וירקרק, הציעו קעאק, בקלוואה ועוד.
(ברובע הארמני כבר סיירתם? ההחמצה התיירותית הגדולה של ירושלים – בכתבה הזו)
אז, עוד לא רבנו על הר הבית, וכמעט לא תוכננו פיגועים. מאז עד היום, המוני דגלים יתנופפו בגאווה בכל רחובות ושכונותיה של ירושלים, ויזכירו לכולנו שכל אבן נושאת זיכרון של אלפי שנים, ושהשיח הציבורי הנוקב והסוער ממרקר את עוצמתה של העיר כסמל – סמל להיסטוריה שחוו תושביה מאז נקראה עיר דויד, מאז נשלטה ע"י הרומאים, המוסלמים, הצלבנים הבריטים ומי לא?
שמונה דורות, זוקפת משפחתי בגאווה את הירושלמיות שבהווייתה. להיות ירושלמי זה אופי, טיפוס ודמות. זה לנשום אויר מהול באבק פוליטי והיסטורי. זה ללכת ברחובות שהלכו נביאים, שרים, מלכים ואורחי העולם הגדול. להיות ירושלמי זה להיתקע בפקק אינסופי, להתרגש מיופי עתיק של חומות וצריחים, ולתהות – איך לעזאזל מוצאים חניה. ירושלמי זה אדם החי בפער תמידי בין קדושה יוקדת לחולין מתפרץ ומשתחרר.
יום ירושלים 2025 מזמין אותנו לעצור ולהתגאות במוזיאונים, ספריות, מוסדות תרבות, מקומות קדושים לשלושה עמים, והכל בתוך מציאות מורכבת. קשה שלא להיות בה נביאים, או לפחות משוררים, ירושלים!
