רעם מקלות על אבני המדרכה הירושלמית העתיקה, הבליח מתוך פתחו של שוק שער יפו. לא היו שם תופים ולא חצוצרות, רק צליל מהדהד של קולות ונקישות חזקים וקצביים, אחידים ומפתיעים. נקישות על אבן שגרמו לשקט מסביב והפכו כל מבט לעבר האירוע המהפנט והמסקרן. מבט שהופנה אל מצעד מיסטי, כאילו נתלש מדפי ההיסטוריה.
תהלוכת לובשי הגלימות ונושאי הצלב, עצרה את התיירים בשער יפו בירושלים המזרחית – מחזה נדיר וטקסי בעיר שבה היסטוריה, דת ופוליטיקה נשזרים זה בזה ללא הרף – אין פלא שתהלוכת נזירים וכמרים בתלבושתם הייחודית עלולה לעורר תמיהה, סקרנות וסערה קטנה. האם מדובר במחזה דתי? או רמז לכך שבירושלים תמיד מסתתר משהו מתחת לפני השטח?
מעבר לתיירות – עיר של מסורות
התהלוכה הזכירה לצופים בה שירושלים היא לא רק אתר תיירות. היא לב חי ונושם של מסורות עתיקות שלא תמיד פתוחות לעין זרה. תהלוכת כמרים קצרה, שפתחה חלון לרגע נדיר: מציאות שבה הזמן עוצר מלכת והעבר צועד על אבני ההווה.
כדי להבין את ירושלים, צריך לא רק לראות, אלא גם להרגיש, לעצור, ולשאול שאלות. והתשובות? הן אולי טמונות מאחורי שערים ישנים, בתוך שפה שאינה מובנת לנו ובצלילים שאנחנו לא מזהים. ויתכן שזה בדיוק הקסם של המקום. כשהם דופקים בחוזקה על האבנים העתיקות עם מוטות עץ ענקיים, וממלמלים פסוקי מזמורים ליתורגים, התחושה העל זמנית מתגברת. חזיון מימי הביניים בלב המאה ה-21.
וידאו: תיעוד נדיר של מצעד נזירים נוצרים בלב שער יפו – מקלות טקסיים, גלימות שחורות וצלילים מיסטיים שמחזירים את הרוח העתיקה לרחובות ירושלים (צילום: ירושלים אונליין – בארי שחר)
עבר פוגש הווה – בין חומות ירושלים
המחזה המרטיט אינו פרי דמיון. מדובר בתופעה אמיתית, המתרחשת בין חומות ירושלים. זהו אחד ממסדרי הכמורה החי במנזרי העיר העתיקה, ממשיך שושלת כמורה מלפני מאות שנים.
כובעיהם האדומים, המכונים "קוקוליונים" או " קלמבקיון", הם למעשה כיסויי ראש טקסיים. צבעם במקרים רבים מסמל קדושה וקורבן. הגלימות השחורות והארוכות הן לבוש נזירי מסורתי, המייצג פשטות, צניעות ומסורת. המקל הנוקש מזכיר את מטהו של משה רבינו, להבדיל, אך הוא נועד להיות תחליף לפעמוני הכנסיות, במיוחד בתקופות בהן נאסר לצלצל בפעמונים. "סמנטרונים" זה שמם של המקלות הנוקשים שבאים לקרא למאמינים להצטרף לתפילה או לטקס דתי. קריאה ווקאלית, משכנעת ומרטיטה המכניסה את המסדר הצועד, ואת הקהל למצב של יראת כבוד והתבוננות.
(יש בעיר העתיקה הרב יותר מצליל אחד מרתק – מה קרה שם כשברקע שמעו אעזקה אחרי טיל שנורה מתימן?)
תרבות בעומק המסתורין – ללמוד לכבד
עמדתי שם משתאה לנוכח המחזה, וחרדתי להופעתם של בלתי צפויים שעלולים לירוק ולהשחית את המעמד מסיבות פנאטיות ונטולות תרבות. נושא הנזירות והכנסייה תמיד מעורר עניין וסקרנות. מה קורה במעבה המסתורין וההתבודדות? איך בוחרים לפרוש לחיי עולם סגור וחבוי מן ההמון? מה מסתתר מאחורי הדלתות הכבדות של הכנסייה? איך נראית נזירות בעולם של טיקטוק? איך נראה יומם? מה הם חושבים על החיים?
ואולי בעידן של רעש מהירות, ואובדן רוחני, האם הם גילו משהו שאנחנו מחפשים?!
האם חיי הנזירות מציעים שקט, יציבות ומשמעות, שחסרה לרבים בחייהם?
(האם החברים במסדר הכמורה שלפנינו הם היחידים בירושלים שלא מצביעים לגוש נתניהו? לפי המיצג הזה נראה שכן)
