על רקע מבצע "שאגת הארי", האזעקות הנשמעות בירושלים ובאזורים נוספים בישראל, ושברי היירוט שנוחתים בשטחי העיר, מתרחשת גם זירת מחאה בשטח – הפעם סמוך לאחד המוקדים הרגישים ביותר בעיר.
משטרת מחוז ירושלים עקבה הערב, יום שלישי, אחר דיווח על כתובות גרפיטי שרוססו בירושלים, על הכביש סמוך לכניסה לבית ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
שוטרי תחנת מוריה, בהכוונת תצפיתני מרכז השליטה של מחוז ירושלים, הגיעו במהירות למקום ואיתרו שלושה תושבי ירושלים החשודים במעשה. ברשותם נתפס תרסיס ספריי שלפי החשד שימש לביצוע העבירה.
החשודים עוכבו לחקירה בתחנת המשטרה.
ממשטרת מחוז ירושלים נמסר: "עם קבלת הדיווח, כוחות משטרה פעלו במהירות תוך הכוונת מרכז השליטה, איתרו את החשודים ועיכבו אותם לחקירה. נמשיך לפעול בנחישות נגד עבירות הפוגעות בסדר הציבורי ובביטחון".
האם מחאות מול בתי מנהיגים בזמן מלחמה הן תופעה היסטורית?
האירוע בירושלים מצטרף לדפוס מוכר מההיסטוריה: בתקופות מלחמה, המחאה הציבורית נוטה להתקרב פיזית אל מוקדי קבלת ההחלטות – ולעיתים אף אל בתי המנהיגים עצמם.
במהלך מלחמת וייטנאם, הפגנות וכתובות מחאה הופנו ישירות לעבר הבית הלבן ולמוסדות השלטון בארצות הברית. גם בבריטניה, בזמן מלחמת עיראק, נרשמו מחאות מתמשכות סמוך למעון ראש הממשלה בדאונינג סטריט.
בשנים האחרונות, על רקע הלחימה בין רוסיה לאוקראינה, הופיעו כתובות מחאה ופעולות סמליות בקרבת מוסדות שלטון, כחלק מניסיון להפעיל לחץ ישיר על הנהגות בזמן עימות.
האם גם בירושלים המחאה מתקרבת למוקדי הכוח?
בירושלים, שבה שוכנים מוסדות השלטון לצד מטען סמלי ובינלאומי כבד, כל פעולה כזו מקבלת משמעות רחבה יותר. על רקע המלחמה מול איראן, המחאה אינה נשארת רק ברשתות או בכיכרות – ולעיתים מגיעה גם עד פתח בית ראש הממשלה.
המקרה הנוכחי מחדד את השאלה עד כמה המחאה בזמן מלחמה משתנה – והאם הגבולות בין חופש ביטוי לבין פגיעה בסדר הציבורי מיטשטשים דווקא ברגעים הרגישים ביותר.
