במציאות הסוערת של מרץ 2026, על רקע מבצע "שאגת הארי" והמלחמה עם איראן, שבה נשמעות בירושלים אזעקות בעקבות מטחי טילים ושברי יירוטים, מגרשי הספורט כבר מזמן אינם רק מקום למשחק. הם הפכו גם לזירה שבה נבחנים אומץ, נאמנות וחופש. בתוך הסיפור הגדול של המזרח התיכון, ירושלים שוב עומדת במרכז.
בעוד ערים רבות בעולם קופאות מפחד בזמן מלחמה, בירושלים קורה משהו אחר. באצטדיון טדי ובהיכל הארנה ספורטאים, ישראלים וזרים, ממשיכים לעלות לדשא ולפרקט, להתאמן ולהיאבק על שגרה.
איך הפך לוקה גדראני של בית"ר ירושלים לסמל של שחקנים זרים שנשארים בישראל בזמן מלחמה?
אחד הסיפורים הבולטים של התקופה הוא סיפורו של לוקה גדראני, הבלם הגאורגי של בית"ר ירושלים.
בעולם שבו רבים היו אורזים מזוודות ועוזבים, גדראני ושחקנים זרים נוספים קיבלו החלטה אחרת, להישאר. בראיונות לתקשורת הזרה סיפר שחקן ההגנה של הצהובים כי המציאות בישראל מורכבת אך גם יוצאת דופן. לדבריו, החברה הישראלית יודעת להתמודד עם לחץ והקבוצה עצמה הפכה עבורו למשפחה.
עבור האוהדים הירושלמים זה רגע מיוחד. זרים שהגיעו לכאן לקריירה מקצועית בלבד מצאו בעיר הזו בית. הם לא משחקים רק בשביל החוזה אלא גם בשביל הסמל שעל החולצה והקהל שממלא את טדי לאורך השנה.
למה גם קאדין “דינו” קרינגטון בחר להישאר בירושלים בתקופה הביטחונית?
אבל הסיפור הירושלמי לא נגמר בכדורגל. בהיכל הארנה ממשיך להוביל את הפועל ירושלים גם כוכב הכדורסל קאדין “דינו” קרינגטון.
ההחלטה שלו להישאר בישראל בתקופה הביטחונית קיבלה ממד אישי במיוחד. קרינגטון נמצא בארץ יחד עם בת זוגו, שנמצאת בהריון ומצפה ללידה בקרוב.
עבור רבים זו הייתה סיבה טבעית לעזוב ולחפש מקום בטוח יותר עד שהמצב יירגע. אבל קרינגטון קיבל החלטה אחרת. הוא נשאר בירושלים כדי להמשיך להוביל את הקבוצה על הפרקט וגם כדי לעבור את אחד הרגעים המשמעותיים בחייו דווקא כאן.
מה קרה לשחקניות נבחרת איראן שהעזו למחות בזמן ההמנון?
ובצד השני של המגרש מתקיימת מציאות אחרת לגמרי.
בטורניר שנערך באוסטרליה בחרו חלק משחקניות נבחרת כדורגל הנשים של איראן לשתוק בזמן נגינת ההמנון, מחאה נגד המשטר. הדיווחים דיברו על איומים, לחץ על משפחותיהן ופחד ממשי לחזור הביתה.
יש שחקניות ששוקלות אפילו לבקש מקלט מדיני כדי להישאר חופשיות.
מה ההבדל בין ירושלים לבין המציאות הספורטיבית באיראן?
ההשוואה בין הסיפורים חדה. בירושלים האיום מגיע מבחוץ, והמדינה מגנה על אזרחיה. אצל השחקניות האיראניות האיום מגיע מבפנים, מהשלטון עצמו.
בעוד שחקני בית"ר והפועל בוחרים להישאר בעיר תחת אש מתוך תחושת שייכות, שחקניות איראניות חוששות לשוב למדינה שלהן.
בסופו של דבר, ספורט הוא לא רק שערים וניצחונות. הוא גם סיפור על חופש, על קהילה ועל המקום שבו אדם מרגיש בבית.
ובימים האלה, עבור לא מעט ספורטאים זרים, המקום הזה הוא ירושלים.
