"מפסיקים לצפור", "צפירע" – שלטים בשכונת נחלאות בירושלים קוראים למהפכת שקט, ורחוב ניסים בכר במרכז העיר מרים קול כדי להוריד ווליום. רחוב ארוך המכותר במכוניות חונות, בתים נמוכים גינון מוזנח וביוב שצף – ומנגד, בתי כנסת רבים, בית חב"ד, ואף ממוקמת בו חברת קדישא. מרפסות קטנות ומלאות בכביסה מתייבשת. קלנועיות לדור המזדקן וכניסות מיושנות לבתים.
שלטי הצפירות ברחוב ניסים בכר ירושלים
רחוב ניסים בכר סמוך לשוק מחנה יהודה, ולב ליבה של שכונת נחלאות הירושלמית. ובאחדים מקירותיו תלויים השלטים המסקרנים – "מפסיקים לצפור… צפירע". עייפותם של תושבי הרחוב מרעש צופרי המכוניות הרבות החונות בשוליו, הפעילו אותם. שלט פשוט, מכיל הומור, מחאה ובקשה.
שכונת נחלאות ירושלים, שנוסדה בסוף המאה ה-19, היא למעשה רצף שכונות זעירות שנבנו מחוץ לחומות ירושלים. נחלאות – שם שצרר בתוכו את נחלת אחים, נחלת יוסף, נחלת ציון ואחרות. שכונות דלות אמצעים, אך הקהילה על יושביה הייתה עשירה בנשמתה.
ההיסטוריה של נחלאות ירושלים
השכונה שימשה בית לעולים מתימן, כורדיסטן, עירק, פרס ואורפה. בתי הכנסת שזורים בשכונה בצפיפות, לכל עדה בית כנסת משלה. חצרות הבתים משותפות והרחובות שומרים על זיכרון המייסדים ועסקני העיר דאז, אליהו סלמן, מני, ניסים בכר ואחרים.
רחוב ניסים בכר על שמו של מורה ואיש חינוך, מהווה עורק ראשי בלב השכונה. מתחיל ברחוב אגריפס ומסתיים ברחוב בצלאל. שלוחותיו של הרחוב – רחובות גזר, תקוע, הירמוך, היבוק ועוד, הם המחזיקים את נשמתה של ירושלים.
בית הכנסת האורפלים והחומוס של הטחינה בירושלים
מורה המסיירת בשכונה מספרת לי – "בשנות ה-80 נאספו בהסעת הבוקר ילדי נחלאות ללמוד בבית הספר פולה בן גוריון, יחד עם ילדי נווה שאנן וניות. זה היה במסגרת האינטגרציה עליה החליטה המחלקה לחינוך בעיריית ירושלים, ותאמיני לי, היו אלו ילדים נשמות וזאת הייתה הצלחה".
מעיין, שהצטרפה לשיחה, מספרת בגאווה: "בעלי ואני חגגנו לבנינו בר מצווה בבית הכנסת של האורפלים, לא מזמן. בית כנסת ותיק ויקר, אנחנו מאוד אוהבים את השכונה".
כן, שכונת נחלאות איננה רק מקום, היא סיפור ועוד סיפור. ובתוך כל הספורים אתה נושם את ארומת החומוס המתבשל ממסעדת "החומוס של הטחינה", המסעדה של המשפחה של משוחררי השבי מעזה, קית ואביבה סיגל, וגם שם, בלב הירושלמיות, אתה נזכר ביתר החטופים שעוד לא אתנו.
(לאחר נטישת החילונים – סכנת ליל שבת במתחם התחנה בירושלים)
גן סאקר ירושלים וחיי הקהילה
גן סאקר הקרוב, ממגנט אליו את תושבי השכונה מידי שבת וחג. במרחב הירוק של הגן הענק, מתבטאת השאיפה לחיים פשוטים. לכאן נושאים את החמין, משחקי השש-בש, קפה ומעמולים, יחד עם חברים ומשפחה, מתפצחים גרעיני האבטיח והחמניות עד הלילה. כאן ישחקו כדוררגל, ייסעו באופניים, ישתחררו וייטענו באנרגיות של שמחה וסיפוק.
ואולי זה העניין: שלט אחד שצועק שקט.
במקום שבו הקירות מדברים ללא הפסקה את זיכרון הדורות.
כי בתוך שכונה שידעה אתגרים והתמודדויות, בקשה לשקט היא לא פחות מקריאת שימור. שימור חיי היומיום של הזהות והשפיות.
