שיטוט יום שני מגלה את ירושלים מתכווננת מחדש – בין מנופים לאבן ירושלמית, בין שקט עירוני לבנייה שממשיכה גם בקיץ. הרחוב היורד אל מלון וולדורף אסטוריה, ממש סמוך לשדרת ממילא, נראה הבוקר כמו תמצית הדופק הירושלמי של תחילת השבוע: חזיתות אבן מחודשות, אתרי בנייה מגודרים, שילוב של תיירות, שיפוץ וניסיון לשמר את הקסם העירוני – תוך כדי תנועה.
קרני השמש של יוני פוגעות בזכוכיות הגלריה שבצד אחד של הרחוב, בעוד בצד השני הולכים גולשים מתחת למרפסות מעוגלות, שהפכו עם השנים למזוהים כל-כך עם מרכז העיר. מנוף צהוב ניצב בלב התמונה, כמו עדות לכך שגם בניינים גבוהים יכולים להתקבל פה בטבעיות, אם רק יכוסו אבן ויתיישבו בתוך הנוף.
(הגלריות ברחוב דויד המלך הסמוך לוולדורף אסטוריה, מציעות שלל פריטים שאתם ואנחנו לא יכולים לקנות)
במורד הרחוב, קבוצת צעירים חוצה את הקו שבין אזור המסחר לשדרת המלונות. אולי עוד סיור, אולי עוד בוקר קייצי של סטודנטים. אבל התחושה ברורה: גם ביום שני רגיל, ירושלים לא קופאת. היא נבנית, מתרעננת, משמרת ומחדשת באותו קצב מהוסס שמאפיין אותה.
בין תנועה לעמידה – העיר זזה בקצב שלה
לא צריך אירוע מיוחד או חג כדי לחוש את הלמות העיר. הרחוב הזה – שלאורך השנים שימש כמעבר צדדי, שקט – מקבל פתאום מיקום חדש על המפה: בלב הדופק. לא רחוק מכאן עוברות שיירות תיירים, עובדים ממהרים, נהגים מחפשים חניה. אבל כאן, דווקא השקט שבין לבין הוא זה שמושך את העין.
