בליל שבת האחרון (הלילה שבין ה-1 ל-2 במאי 2026), הוצת סניף הבנק האסלאמי-ערבי בשכונת בית חנינא שבצפון ירושלים. הנזק העיקרי נגרם לחזית הסניף, למכשיר הכספומט החיצוני ולמבואות הכניסה (הלובי). בתוך הסניף נרשמו נזקי פיח ועשן כבדים.
השריפה בסניף הבנק כובתה על ידי תושבים מקומיים וצעירים מהשכונה, שהשתמשו במטפי כיבוי ידניים ובאמצעים מאולתרים, בטרם האש התפשטה לחלל הפנימי של הבנק. הפעולה המהירה של המקומיים היא זו שמנעה נזק טוטאלי למבנה.
מה עומד מאחורי גל התקיפות נגד בנקים פלסטיניים סביב ירושלים?
היום, ראשון, אמורה להתקיים משמרת סולידריות של תושבי השכונה, שהם הנפגעים העיקריים, מול סניף הבנק, בדרישה לפעולה נמרצת לעצירת מעשי הוונדליזם.
היה זה המקרה האחרון, לפי שעה, בשורה של תקריות אלימות בחודשיים האחרונים נגד מוסדות פיננסיים פלסטיניים באזור צפון ירושלים, בהם בנק פלסטין והבנק האסלאמי-ערבי. כך למשל, בתאריך לא ידוע בחודשים פברואר/מרץ 2026, נגנב מכשיר כספומט מסניף בנק בעיירה ביר נבאלא, הסמוכה לגבעת זאב מצפון לירושלים. עקירת מכשיר הכספומט מהקיר באמצעות כלי רכב כבדים, הסבה נזק מבני קשה לבניין שבו שכן המכשיר. על פי הערכות לא רשמיות, הכספומט שנגנב בעיירה הכיל סכומים הנעים בין 150,000 ל-300,000 ש"ח.
במקרים נוספים, בתחילת חודש אפריל נגרם נזק משמעותי לסניף הבנק האסלאמי-ערבי בעיירה א-ראם הגובלת בצפון ירושלים, כולל ניפוץ שמשות והצתת צמיגים בפתח הסניף. דווח גם על ירי לעבר חזית סניף בנק פלסטין בעיירה. במקרים אלו לא נגנבו כספומטים, אך הפגיעה הובילה לסגירה זמנית של הסניפים לצורך שיפוצים.
האם מדובר באנרכיה ביטחונית או במשבר כלכלי?
התקשורת הפלסטינית מציגה את האירועים כחלק מגל של אנרכיה ביטחונית הפוקדת את שטחי הרשות הפלסטינית, ומדגישה את הנזק לכלכלה הלאומית הפלסטינית. היא קוראת למנגנוני הביטחון להגביר את הנוכחות ביישובים שמחוץ לגדר ההפרדה. חלק ניכר מהאירועים מיוחס לכנופיות פשע מקומיות המנסות לגבות דמי חסות ("פרוטקשן") מהמוסדות הפיננסיים הגדולים.
עם זאת, ברשתות החברתיות הפלסטיניות נשמעים גם קולות אחרים, המייחסים את האירועים למשבר הפיננסי הפוקד את הרשות הפלסטינית, הכולל מחסור בנזילות וקשיים בהמרת מטבע ("הר השקלים"), דבר היוצר כעס בקרב הציבור כלפי הבנקים, הנתפסים לעיתים כמי שאינם מסייעים ללקוחותיהם בעת משבר.
לצד גינוי חריף למעשי הוונדליזם, נשמעת ביקורת על הבנקים עצמם בנושאים כמו עמלות וריביות, מה שיוצר לעיתים שיח המצדיק בעקיפין את התחושות שהובילו לאלימות. הטיפול האכיפתי-פלילי במקרי הפשיעה הפיננסיים הללו נופל בין הכסאות: בעוד שבעיירות א-ראם וביר נבאלא, המצויות בשטחי הרשות הפלסטינית, הטיפול מופקד בידי מנגנוני הביטחון הפלסטינים, הרי שבמקרה בשכונת בית חנינא אמורה לטפל משטרת ישראל. כנופיות הפשע המקומיות מודעות לכפל הרשויות, מנצלות זאת ופועלות בביטחון יחסי, מתוך ידיעה שלא קיים מנגנון מרכזי המתאם ומכווין את מאמצי האכיפה.
