ירושלים מיואשת מהמלחמה – ובכל זאת מתעקשת על נתניהו

הלילה שבין 7 ל-8 ביוני החזיר את ירושלים אל תחושת החירום שכבר הפכה מוכרת מדי: אזעקות, דיווחים על ירי מאיראן לעבר ישראל, ותקיפות ישראליות באיראן. בבוקר שאחרי, העיר נראתה קודרת. שמיים אפורים, רחובות דלילים, אמבולנס חולף בציר מרכזי, והתחושה הכללית היא של עיר שמנסה לתפקד – אבל מתקשה לנשום.

זו כבר לא רק שאלה ביטחונית. בירושלים המלחמה מחלחלת כמעט לכל פינה: ההורים תקועים עם הילדים בבית רגע לפני החופש הגדול, בעלי עסקים פרטיים מנסים לשרוד עוד יום של חוסר ודאות, והתיירות – הזרה וגם הישראלית – עדיין רחוקה מאוד מהתאוששות אמיתית. ובכל זאת, מבחינה פוליטית, ירושלים ממשיכה להיות עיר שמעניקה כוח משמעותי לנתניהו, לליכוד ולשאר מפלגות הקואליציה שלו, בעיקר המפלגות החרדיות.

איך נראית ירושלים בבוקר שאחרי האזעקות?

בהתאם להערכת המצב ולהנחיות פיקוד העורף, הודיעה עיריית ירושלים כי העיר עוברת למתכונת פעילות מצומצמת. בעקבות שיגור הטילים מאיראן, הנחה ראש העיר משה ליאון על פתיחת כלל המקלטים העירוניים ועל הפעלת חמ"ל העירייה במתכונת חירום.

בעירייה ציינו כי לא יתקיימו פעילויות חינוכיות ברחבי העיר, לרבות במוסדות החינוך, במסגרות החינוך הבלתי פורמלי ובפעילויות קהילתיות לילדים ולנוער. עוד נמסר כי התקהלויות יתאפשרו רק בהתאם להנחיות פיקוד העורף, וכי מקומות עבודה יפעלו רק במקומות שבהם ניתן להגיע למרחב מוגן תקני בזמן ההתגוננות.

מה קורה למערכת הבריאות בירושלים בשעת חירום?

גם בתי החולים וקופות החולים בעיר עברו למתכונת מותאמת. בהדסה נמסר כי בתי החולים נערכים לפעילות על פי הנחיות פיקוד העורף ומשרד הבריאות, וכי "כל הפעילות הדחופה תתקיים כרגיל". לצד זאת, הודגש כי מטופלים שמתקשים בהתניידות עצמאית חייבים להגיע עם מלווה שיסייע להם בעת פינוי למרחב מוגן.

בכללית מחוז ירושלים הודיעו על מעבר למתכונת חירום, בכפוף לקיומם של מרחבים מוגנים תקניים במרפאות. ארז לוי, מנהל כללית מחוז ירושלים, מסר: "צוותי כללית ערוכים להמשיך ולהעניק שירות רפואי איכותי ובטוח לתושבי ירושלים והסביבה, תוך הרחבת המענה הדיגיטלי ושמירה על רציפות הטיפול גם בשעת חירום."

למה ירושלים ממשיכה להתעקש על נתניהו?

כאן נמצא הפער הירושלמי הגדול. הציבור בעיר מתלונן, נשחק, מתעייף ומרגיש את המלחמה בכיס, בבית, בכביש ובמצב הרוח. ההורים כועסים על עוד יום בלי מסגרות, העצמאים חוששים מעוד גל ביטולים, והמלונות והעסקים שמבוססים על תיירות ממשיכים לספור הפסדים.

אבל בקלפי, ירושלים ממשיכה להתייצב ברובה מאחורי נתניהו ומפלגות הקואליציה שלו. זו אינה רק נאמנות פוליטית, אלא גם זהות, מגזר, פחד, מסורת והרגל הצבעה עמוק. וכך נוצרת המציאות הירושלמית הכמעט בלתי אפשרית: עיר שמיואשת מהמלחמה, אבל עדיין מתעקשת על מי שמוביל אותה.