ימים בודדים בלבד חלפו מאז הפרת הסדר האחרונה בירושלים, אך המאבק סביב גיוס בני הישיבות ומעצר עריקים אינו מתקרב לרגיעה. החסימות, העימותים עם המשטרה והניסיונות לשבש את התנועה הפכו מכלי מחאה נקודתי לשיטה: בכל פעם שנעצר צעיר חרדי שלא הסדיר את מעמדו מול הצבא, מופעלים במהירות מנגנוני ההתארגנות והמונים מוזעקים לרחובות.
גם במחאות האחרונות נרשמו חסימות בירושלים ובמוקדים נוספים בארץ, על רקע מעצרם של תלמידי ישיבות המוגדרים עריקים והעברתם לטיפול רשויות הצבא. במשטרה השתמשו באמצעים לפיזור הפרות סדר, בעוד המפגינים ניסו למנוע את פינוי העצורים ולהעביר מסר שלפיו כל מעצר ייענה בהסלמה.
מדוע מעצר עריקים מצית מיד מחאות חרדים בירושלים?
במרכז העימות עומד מעמדם של צעירים חרדים החייבים בגיוס. הסדרי הפטור הרחבים שהיו נהוגים בעבר אינם מספקים עוד בסיס חוקי להימנעות גורפת משירות, ובג"ץ דרש מהמדינה להפעיל אכיפה אפקטיבית נגד מי שקיבלו צווי גיוס ולא התייצבו. באפריל הורה בית המשפט להיערך גם להפעלת סנקציות כלכליות אישיות נגד חייבי גיוס שלא הסדירו את מעמדם.
עבור הפלגים החרדיים המובילים את המחאה, מעצר עריק אינו נתפס כאירוע אישי, אלא כאיום על עולם הישיבות כולו. לכן כל מעצר הופך במהירות למבחן כוח מול המדינה.
איך המחאה החרדית מצליחה להתארגן בתוך דקות?
כוחה של המחאה טמון ביכולת ההתאחדות המהירה. מערכות התרעה קהילתיות מפיצות מידע על מעצרים בזמן אמת, מעבירות הוראות ומכוונות מפגינים אל תחנות משטרה, צמתים וכבישים מרכזיים. תחקיר שפורסם לאחרונה תיאר מערך מאורגן של הפלג הירושלמי, שנועד להזעיק המונים מיד עם קבלת דיווח על מעצר עריק.
היכולת הזאת מרשימה מבחינה ארגונית, אך התוצאה עבור תושבי ירושלים קשה: ציבור שלם שאינו צד במחלוקת נאלץ לשלם את מחיר המאבק.
אילו כבישים בירושלים עלולים להיחסם שוב?
גשר המיתרים, ציר בר אילן ואזור הר חוצבים נותרו נקודות התורפה המרכזיות. די בחסימה קצרה באחד מהם כדי לפגוע בכניסה לעיר, לעכב אוטובוסים וליצור שרשרת פקקים המתפשטת לצירים מרוחקים.
נסיעה של 15 דקות עלולה להפוך לשעתיים וחצי. קווי אוטובוס אינם משלימים מסלול, נהגים נותרים ללא דרך מילוט, ולעיתים התנועה פשוט עומדת. המחאה אולי מופנית כלפי הצבא והממשלה, אבל בפועל מי שנלקחת שוב כבת ערובה היא ירושלים כולה.
