זוהי תהייה סוציולוגית. אין בה בהכרח אמירה פוליטית, או העדפה דתית. אבל נדמה כי אין דרך שלא לראות את המגמה: מוקדי בילוי מרכזיים בירושלים מאבדים את הרוב היהודי שלהם.
בתקופה כזו של קיץ, בולט הדבר במיוחד. יהודים ממעטים לפקוד חלק מהפארקים והגנים הציבוריים בעיר, בין השאר למשל, גן הפעמון, מזרקת האריות הסמוכה, חלקים של מסלול המסילה ולעתים באזור מתחם התחנה בימי שישי בלילה.
גם בגן סאקר, למשל, בערבי שבת, כבר לא תמצאו כמעט זוגות מטיילים בהליכה רומנטית, ולא משפחות שיוצאות לסיבוב של ערב לנשום אוויר צח. ילדים אינם מתרוצצים על הדשא ולא משחקים במחבואים. לא בערבי שבת. וגם לא בשישי בין הערביים. השעות האלו מופקעות: נדמה כי הגן משמש רבים מהעובדים הזרים בעיר, מארצות שונות באסיה. תוכלו למצוא שם פעילות של מנגלים וכד', אך ללא כל רוב יהודי, ולעתים אף ללא מיעוט יהודי.
היכן בעצם הרוב היהודי של העיר? נדמה כי יש דרך ברורה לומר זאת – הרוב היהודי של ירושלים מקפיד לשמור שבת, ורבים ממנו כלל אינם פוקדים פארקים בשבת או בערבי שבת. בימי שישי בצהריים למשל, הופך גן הפעמון – פעם מוקד עז של חיי פנאי של משפחות בירושלים, לזירת אירוח של מנגלים וחגיגות של תושבי העיר העתיקה. אין בכך אולי כל פסול, אך מה לגבי הרוב היהודי של העיר? האם הוא נעלם מחלק מהגזרה?
נראה כי הסוגייה הזו אמורה להטריד רבים מפרנסי העיר, הן ברמה המקומית והן ברמה הארצית. ירושלים הולכת ומאבדת חלקים רבים מהשכבות הבלייניות שלה, חובבת תרבות הפנאי של פארקים, סיורים בשבתות ועוד.
עושה רושם שלאחר שנים של הפקרת הציבור הזה בעיר, מוגש כעת החשבון לכולם.
