י' באב התשפ"ג
28.7.2023
כניסת השבת בירושלים: 18:58
יציאת השבת בירושלים: 20:18
פרשת השבוע – פרשת "ואתחנן"
כך מתחילה הפרשה: "{כג} וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: {כד} אֲדֹנָי יֱהוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:" (דברים ג: כג' כד'). המתחנן הוא משה – תחילה בפני האלוהים, כדי שיאפשר לו להמשיך ולהנהיג את העם ולהיכנס אתו יחדיו לארץ ישראל. כאשר הוא מבין כי תפקידו ההיסטורי הסתיים, והמשימה של כניסה לארץ תוטל על מנהיג אחר, הוא פונה ומתחנן אל עם ישראל(!):
שימרו על החוקים והמצוות אותם קיבלתם במעמד הר סיני וזכרו את מהותו של המעמד וקדושתו, היו דוגמא ומופת לעמים אחרים ולבסוף מלמדם את מילות "שמע ישראל".
לאורך חייו הופך משה מאדם כבד לשון, מגמגם שאינו בטוח בעצמו, לאדם בעל תחושת שליחות ואחריות ערכית ומוסרית, למנהיג דגול, למצביא המוליך את אנשיו ולמפקד בחסד, מכיל, סבלני החותר למטרתו, תוך שהוא משלב משימתיות עם אנושיות.
משה מתחנן כי הוא מתקשה להעביר את ההנהגה לבא אחריו. הוא מכיר את חולשותיו של העם, וכמו כל מי המנהיגים – ראשי ממשלה, מורים, הורים ומפקדים – הוא מודאג ממשך הזמן שייקח לבא אחריו להכיר את העם ולבנות לעצמו מודל ההנהגה – הרי לו עצמו הדבר לקח עשרות שנים. משה מודע לסכנות האורבות בתקופת המעבר, כאשר המנהיג החדש והעם לומדים להכיר זה את זה, ולכן הוא מתחנן, תחילה לאלוהים ולאחר מכן לעם – אל תשכחו את עברכם, את הקשיים, את האתגר, את ההתמודדות. אלה הם השורשים החזקים הנטועים עמוק בקרקע וימנעו סכנת עקירה והתייבשות. מודעות לכול אלה היא שתעניק לכם את היציבות, את האיתנות ואת המוגנות מפני הצפון בהמשך הדרך.
משה הקדים את מיטב הפסיכולוגים וידע כי אם האדם יזכור מאין בא, את עברו וההיסטוריה הקולקטיבית שלו, יקל עליו להתמודד עם קשיי ההווה ועם אתגרי העתיד.
לא יזיק לכולנו גם בעידן הנוכחי לעשות כמצוותו של משה ולזכור מי ומה הביאנו עד הלום ובזכות הקרבתם ונתינתם היינו למה שאנחנו.
