באחרונה התבשרנו על התוכנית לסגירת קולנוע סמדר בעתיד הקרוב. לא אחת עמד הקולנוע המיתולוגי, שבאזור עמק רפאים / המושבה הגרמנית / בקעה, בפני תרחיש של סגירה, אך איכשהו לבסוף שרד. האם זה יכול לקרות גם הפעם?
ברמה העסקית נדמה כי לבתי קולנוע יחידים, שאינם חלק מרשת, קשה מאוד בעת הזו בישראל בכלל ובירושלים בפרט. אל מי בעצם פונה קולנוע סמדר ברמה העסקית? האם האוכלוסייה באזור שבו הוא ממוקם עדיין רלוונטית? נדמה כי באזור זה של עמק רפאים ובקעה מדובר באוכלוסייה מתבגרת, שירושלים של השנים האחרונות לא במיוחד מזרימה לכיוונו סטודנטים או זוגות צעירים. עלות השכירות באזור יקרות מאוד, ולרכוש שם דירה, נו טוב, חלומות זה נחמד.
כך קורה שהלוקיישן של סמדר בעצם הופך להיות בעוכריו ברמה העסקית, לאחר שבמשך שנים הצליח להזרים אליו סטודנטים וקהל צעיר.
מעבר לכך, נדמה כי ההגירה החילונית הגדולה של שני העשורים האחרונים לעבר גוש דן, תל אביב והשרון – עושה את שלה.
לא רק שבתי קולנוע יחידים כגון אדיסון, עדן או כפיר נסגרו כבר מזמן, אלא שירושלים גם שוחקת את חיי הלילה שלה ואף את תרבות צריכת התקשורת והפרסום שלה. בעוד כי עלונים חרדיים שורדים חזק ויפה בחלוקות בתיבות דואר, נאלצו חלקים משמעותיים בתקשורת המקומית של ירושלים להצטמק ולקצץ בשכר ובעובדים.
בימים האחרונים העלה סגן ראש העיר יוסי חביליו יוזמה ולפיה עיריית ירושלים תרכוש כרטיסים עבור תלמידי בתי הספר לטובת צפייה בהקרנות סרטים בסמדר. היוזמה אכן יפה ויכולה תיאורטית להציל את סמדר, אך אשרי המאמין. עיריית ירושלים, נאמר בעדינות, חסרה לעתים בסנטימנט עבור הציבור החילוני בעיר, ודאי עבור מקומות הפעילים בערבי שבת.
מנגד, מדובר בכל זאת בשנת בחירות מוניציפליות. ומדובר בראש עיר שבבחירות הקודמות נתמך על ידי בלוק חרדי, בו בזמן שהרשימה שלו כשלה מלהיכנס למועצת העיר. כך שהקול החילוני בכל זאת עשוי להיות מחוזר בעת הזו.
