נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, צפוי לסיים בנובמבר הקרוב את כהונתו. לא בטוח שהנגיד עצמו יבחר להמשיך לקדנציה נוספת, אבל מי שאמור לרצות בהמשך דרכו של ירון הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו.
דווקא בתקופה שבה שרים וחברי ממשלה מרשים לעצמם להתבטא כנגד הנגיד ובנק ישראל, ולנסות לגרוף על חשבונו רווח פוליטי (ועל הדרך חושפים הבנה מועטה מאוד בכלכלה), ראש הממשלה צריך להראות למשקיעים כי עצמאות בנק ישראל בלתי ניתנת לערעור. מהלך כזה ישדר יציבות ויוכיח כי בכל זאת לבעל הבית עדיין אכפת מהכלכלה המקומית.
כהונתו של הנגיד ירון היתה אחת הסוערות שידעו נגידי ישראל בעשורים האחרונים ובכלל. בתקופתו הכלכלה המקומית התמודדה עם נזקי הקורונה, וכשזו עברה, הגיע משבר פוליטי מתמשך בדמות ממשלות שמתחלפות כמו גרביים, היעדר תקציב ממשלתי ומהפכה משפטית שעושה שמות בכלכלה הישראלית.
את כל אלה שרד הנגיד בהצלחה, גם אם יהיו כאלה שיגידו שניתן היה לפעול אחרת בפרמטרים מסוימים (הגדלת רכיב הפריים במשכנתאות דווקא לפני עליות הריבית למשל).
הנגיד ירון, שמונה על ידי אותו נתניהו, נחשב למוערך ביותר בעולם. החלפתו באדם אחר תעורר מייד תהיות האם מדובר במינוי פוליטי של אחד שיאמר כן לכל גחמה של הממשלה, לרבות תמיכה במהפכה המשפטית, שרוב מוחץ של הכלכלנים בארץ ובעולם מתנגדים לה – כולל אחד, אמיר ירון.
נזכיר שלפני מספר חודשים עלו ידיעות לפיהן ניסה נתניהו למנות את יוסי שלי לראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הדבר גרם לחשש כי מינוי המקורב יעזור "לייפות" את הנתונים ומהר מאוד העניין כולו ירד מן הפרק.
מינוי נגיד שאינו נחשב לאוטוריטה בתחום, יהיה אף חמור יותר והשלכותיו יבואו לידי ביטוי בזינוק נוסף של הדולר, בצניחה של הבורסה ובבריחת משקיעים נוספים.
