בפרוץ השנה החדשה, הגיעה גם השעה שאנחנו מצטרפים לאכסנייה הנכבדה של Jerusalem-online. נודה לה על המקום להתבטא בענייני דיומא בכלל, ובענייני הפועל ירושלים בכדורגל בפרט.
אווירת נכאים השתלטה על רוב אוהדי הפועל לאחר ההפסד לבני סכנין, לא כל כך בגלל התוצאה – שהיתה יחסית סבירה להפסד מדוד – אלה בגלל היכולת המזוויעה שגילתה הקבוצה במשחק עצמו. התחושה של ירידת ליגה בלתי נמנעת, היסטריה מלוח המשחקים הקשוח הבא עלינו וצבירת נקודה בודדת, הביאו את מרבית האוהדים לתגובות קשות שמצאו להן ביטוי ברשתות החברתיות ובשיחות בהולות למקורבים וחברי וועד.
כרגיל במחוזותינו, האשם העיקרי נמצא מיד והוא המאמן, "איך לא פתח עם חלוץ הרכש בהרכב", "הוא שונא התקפה", ועוד ועוד… אחרים דרשו מיד "לפתוח ת'ארנק ולהביא רכש אחרת נרד בטוח", ועוד מיני תרגימא מסוג זה.
כבר בשלב מוקדם זה – בטרם נצלול לניתוח המקצועי של מה שהיה ומה שיהיה – אבקש להרגיע את כל המודאגים למיניהם: להפועל ירושלים יש סגל שחקנים מצוין, טוב לטעמי מהעונה הקודמת, וליגה הפועל ירושלים לא תרד.
להפועל ירושלים יש כיום כמה יתרונות בולטים על פני רוב קבוצות הליגה, וללא ספק הם יגרמו לנו לטפס מעלה מעלה בטבלה. תחילה, במועדון קיימת מעטפת חסרת תקדים של אנשי צוות מקצועי, "שקט תעשייתי" והחופש גם לטעות שאין במקומותינו, ואת מאמן הכדורגל הטוב בארץ לאחר עזיבתו של ברק בכר לכוכב האדום.
ברור לי שגבות רבות יורמו למשמע אמירה זו, אבל בחינה אובייקטיבית של הישגים ורזומה אל מול "גדולי המאמנים בארץ" כדוגמת דגו ברדה וקין, מביאים לתוצאה שלא נראה כי ניתן לערער עליה, או להגיע למסקנה אחרת.
המשחק עצמו כאמור היה קטסטרופלי, אבל לא בגלל השיטה שנבחרה, אלה בשל חולשת כלל השחקנים. בהתחשב בחוסרים ובמכשולים שעמדו בפני המאמן – הפציעות של יאהו וסדריק וחלוץ הרכש (ילה) שלא מצוי בכושר משחק מלא – המחשבה לשחק עם חוזז כחלוץ "מדומה", תוך ניצול יכולות הדריבל והמהירות שלו אל מול חולשת מרכז ההגנה של סכנין, היתה בהחלט נכונה ומפתיעה.
הבעיות התעוררו לא בגלל השיטה, אלה בשל יכולת השחקנים על הדשא. תחילה הקבוצה לא נראתה כמו שהקבוצות של זיו נראות בדרך כלל, שום מחויבות, שום הקרבה, שום הידוק וחיפוי במשחק ההגנה, ושום סגירה הגנתית מינימאלית. אין לי ספק שלא נראה זאת יותר מהקבוצה, זו לא הדרך שמלווה אותנו בארבע שנים האחרונות.
ההתנפלות על אגבדיש שפתח בהרכב במקום יאהו, כאשם הבלעדי בהפסד, אינה מוצדקת או נכונה. נכון, אגבדיש שיחק לא טוב בלשון המעטה, וסבל מחוסר ביטחון בולט במשחקו, אולם זו סוגית הביצה והתרנגולת. כל מאמן כושל ("סילבס", שם גנרי) ימקד את כל מאמצי קבוצתו על הנקודה בה שחקן ההרכב איננו, כך גם עשה סלובו.
אין לי ספק שהצוות המקצועי צפה זאת והכין את השחקנים שהיו אמורים לסייע לאגבדיש – עידן דהן, נידם ובאצ'ו, שלמזלם הרב רק עומס עבודה במשטרת משגב מנע את מעצרם בגין שוטטות – שלא קיבל את העזרה, ונוצר מצב שבכל התקפה של סכנין מצא עצמו מול שניים ושלושה שחקנים בדד, דבר שבוודאי גרם לו לאיבוד הביטחון ומשחק הססני.
אני מציע לא לשפוט את אגבדיש לפי משחק זה, מדובר בשחקן בית מלא כישרון ופוטנציאל שאם ימשיך לעבוד קשה יגיע לרמות הגבוהות לפחות של הכדורגל הישראלי.
באופן כללי הקבוצה נבנתה/נשענת על מספר שחקנים מרכזיים/עוגנים שאינם מספקים את הסחורה עוד ממשחקי גביע הטוטו, ונראה כי אין מנוס מלערוך זעזוע בקרב אותם שחקנים, פשוט כי כך זה לא יכול להימשך.
באצ'ו נראה כמו הצל של עצמו, ולא ברור האם זה מהרגע שמונה להיות קפטן הקבוצה, נישואיו בקיץ או סתם מזג האוויר הלוהט שמונע ממנו לשחק באופן בו הורגלנו לראותו.
אלטמן, ששנה שעברה נדמה לרגע כהברקה, שעה שהוסט לעמדת השש שננטשה ע"י גוני, מפגין יכולת ירודה ביותר. מצד אחד היכולת הטכנית נעלמה, כל דריבל או פס מסתיימים באיבוד כדור וחיסרון מספרי בהגנה. מצד שני, הרכות ואיחור בחילוצי הכדור גורמת לבור במרכז המגרש.
לחולשתו של אלטמן במרכז המגרש מצטרפת יכולתו החלשה של אופק ביטון, מי שהיה הדינמו של הקבוצה בעונה החולפת, כובש שערים "בגל שני", לא מזכיר ולו ברמז את יכולותיו, ונדמה כי חזר להיות השחקן האפור שהפועל ת"א ויתרה עליו.
אבל האכזבה הגדולה ביותר מגיעה מכיוונו של מתן חוזז שהובא "בקול תרועה רמה" להיכנס "בנעליו" של גיא בדש, ולטעמי מבחינת פוטנציאל טוב ממנו ומתאים ממנו לשיטת המשחק שזיו מנחיל לקבוצה. אולם עד כה, כל שהפגין חוזז היה גינוני כוכבות ופוזות של סטאר, וזאת ללא בדל יכולת שיש בה להצדיק התנהגות זו.
טוב יעשה חוזז אם יתאפס על עצמו במהירות, גם לטובת הקבוצה, וגם לטובת עצמו, מאחר ועונה נוספת של יכולת ירודה לאחר שנתיים בהן לא באמת שיחק כדורגל, עשויה להביא לקיצה בטרם עת של קריירת המשחק שלו, לפחות כשחקן מוביל בכדורגל הישראלי.
ביחס לשני השחקנים הזרים החדשים, ברור שעוד מוקדם לגבש דעה נחרצת לגביהם. אולם במבט ראשון ילה נראה, הן מבחינת תנועה על המגרש, הן מבחינת "הטאץ'" בכדור, והן קור הרוח מול השער, כבינגו. בניגוד אליו, קאפיטה, שאומנם ניחן במהירות מסחררת – ולמבוגרים בינינו מזכיר בכך את ג'ון מדלולה – מצטייר כמי שכל קשר בינו לבין המשחק או הכדור הינו מקרי בלבד וילך בדרך כל נומביל ושולדג'ה, קרי יהפוך בינואר לזיכרון רחוק. הלוואי שאתבדה והוא יגרום לי לאכול את מילותיי אלה.
על רקע הדברים, ועם הפנים למשחק הקרוב מול נתניה, שידועה כקבוצה "שלוחצת" גבוה, אולם מרכז ההגנה שלה חלש ביותר – לא בכדי התראיין בעליה אייל סגל גם ביום האחרון להעברות והציע כל סכום עבור בלם ישראלי ראוי והלין שכזה אין בנמצא – וכך גם עמדת השוער שתאויש ע"י רז כרמי שעוד כששיחק בבני לוד לא הפגין יכולת משופרת, מוצע לזיו לפתוח בהרכב הבא:
אדליי, יאהו, באצ'ו, פיבן, גרצ'קין (שהגיע העת להחזירו לתלם עם כל הכבוד לניסוי עם אופק נדיר) איינו, אווקה, נידם, זדה, רויזמן, ילה.
אני ער לביקורות שיגיעו על ההרכב המוצע, שהינו הגנתי מדי או פחדני מדי, אבל בהקשר זה יש לזכור שני דברים: מול נתניה המפתח יהיה משחק המעבר, וזאת תיהיה אפשרות מצויינת לנצל זאת. והשני, השחקנים האלה יהיו מחויבים "וירקו דם", הדבר שהיה הכי חסר במשחק מול סכנין.
בכל מקרה ובכל הרכב, בבית בטדי הפועל ירושלים צריכה לנצח כל קבוצה ולא חשוב מה שמה, אין לי ספק שנחזה בניצחון הראשון העונה בשבת הקרובה. יאללה הפועל!
*******
קראו גם:
– "בגיל 12 בחרתי להירשם בהפועל ירושלים של קטמון": הנוסטלגיה של ציון אוחנה
– ההגמוניה בירושלים חוזרת לבית"ר?
