זמני כניסת ויציאת השבת בירושלים: פרשת "בראשית"

כט’ בתשרי התשפ”ד

14.10.2023

כניסת השבת,  בירושלים: 17:34

יציאת השבת  בירושלים: 18:47

פרשת השבוע – פרשת "בראשית"

"א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.  ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד" (בראשית א' א-ה).

כך מתחילה התורה. בפרשה מסעירה, מרתקת ומסקרנת את כולנו. על כדור הארץ, על החלל, על האור והחושך, הים והיבשה, בעלי החיים ובני האדם.

כך מתחיל חומש בראשית, החומש הראשון – בתיאור דרמטי, חגיגי של הבריאה.

הליכה לחופו של ים, עצירה ברכסי הרים, תצפית לאופק המדברי, סלילת דרך ביערות עבותים והתנסות בחוויות ממשק ביננו לבין הטבע והאקלים – מעוררות את האדם לשאלות מסקרנות על בריאת העולם בו אנו חיים.

נדבך על גבי נדבך, בסדר הגיוני התרחשו האירועים.

בריאת האור, הפרדתו מן החושך. הפרדת המים – לרקיע וימים.

צמחייה, מאורות, בעלי חיים – ימיים, בעלי כנף, יבשתיים ולבסוף, ביום השישי, בריאת האדם – בצלם אלוהי.

"וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (שם, ב' טו).

שלמה זרחי, משורר יליד 1905, דאג להרגיע ולספק את סקרנותם של ילדים וטף – הטועמים לראשונה בחייהם את מסתוריות הבריאה ולהציג בפניהם תמונה ברורה יותר שתעשיר את דמיונם:

בעדן ילדים/ שלמה זרחי

יֵשׁ מָקוֹם בָּעֵדֶן,

מָקוֹם נֶעֱלָם,

לֹא תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ

שָׁמָּה לְעוֹלָם.

שָׁם רֵיחַ הָעֵצִים

כְּרֵיחַ הַבְּשָׂמִים;

הַגֶּשֶׁם לֹא יֵרֵד,

לֹא יִרְעֲמוּ רְעָמִים.

שָׁם מַעְיָן נוֹבֵעַ –

מַעְיַן שֶׁמֶן הַמּוֹר;

וּדְבַשׁ שָׁם וְחָלָב –

כָּל נַחַל וָבוֹר.

ולאחר שדמיונם של הדרדקים, ואף של המבוגרים הוצף, יוצר כל אחד ואחד גן עדן משלו – נוצרה פנטזיה אישית של שלמות, ומושלמות. לכל אחד יש הרי חיבור שונה משלו למושג העל זמני והעל מקומי הזה – גן עדן.

לאחד גן עדן הוא עושר, לשני חופשה, לאחר מקום כלשהו, פרי אסור, יין משובח או כל דבר אחר שאנו מתאווים אליו וכמהים לו.

הצגת הגירוש מגן עדן (בראשית ב' – ג') כסיפור כישלונו של האדם לעמוד במבחן שהוצב בפניו, אינה קולעת, להבנתי, בדיוק למשמעותו של הסיפור. למעשה זה סיפורה של התנגשות טרגית בין שני ערכים; מצד אחד מוצג הערך של הטוב המוחלט שהיא מידתו של האל, הטומנת בחובה את הרצון לחסוך מן האנושות את הצורך לחקור ולבחון את פשרם של דברים. לעומתו, ניצב הערך של חופש הבחירה, שבלעדיו אין למושג "טוב" משמעות וקיום.

מבנהו וסדר ענייניו של ספר בראשית, הובילו להצגת האל כמוסרי, אך גם כמי שהחיים, חופש הרצון וחופש הבחירה – מקודשים בעיניו. האל אינו שולל מהאדם את בחירתו החופשית. פועל יוצא מכך – האדם חופשי לבחור את דרכו, דרך של התנסות עצמית. מלאה באתגרים.

הרמב"ם, בספרו הפילוסופי "קושיה מופלאה" מציין כי העונש על החטא הקדמון, הוא מתן שלמות שלא היתה לאדם שלא היתה לו – הדעת. בתחילה היה עיסוקו של האדם בשאלת הנצחיות והאובייקטיביות של האמת והשקר. לאחר החטא, צנח העיסוק לרמת הראוי והמגונה, היפה והמכוער. הטוב והרע.

בימינו אנו כל אדם מיישם את התפיסה המלמדת איך למשוך בחוטים כאורח חיים וליצור עבור עצמו את המציאות בה ירצה לחיות. כל אדם מנסה בהתמדה ליצור לעצמו גן עדן פרטי, רב אפשרויות והזדמנויות.

למען יצירת מצב זה, האדם עצמו חייב לזרוע, לדשן, להשקות, לגדל ולהצמיח את פירותיו הוא.

בידנו הבחירה כיצד גן העדן שלנו יראה. התודעה שלנו, השליטה העצמית בתאוותנו ובמעשינו – היא שתיצור עבור כל אחד מאתנו את גן העדן האישי שלו ואתו את גן העדן הקולקטיבי שלנו.

*******
קראו גם:

פרשת "וזאת הברכה"

זמני כניסת ויציאת השבת והחג בירושלים – סוכות

פרשת השבוע – "האזינו": פרשנות וזווית

ראש השנה – פרשנות וזווית