אלמוג בוקר שוב נחשף: "נרדם לרגע ואז מתעורר בבהלה. זה חוזר שוב ושוב"
בימים הראשונים למלחמת חרבות ברזל חשף כתב "חדשות 13" אלמוג בוקר, כי שב למפגשים פסיכולוגיים. מאז, עורר בוקר לא מעט גלי הזדהות, ואף שימש מודל לאומץ ופתיחות עבור רבים, שחווים עתה ימים קשים.
אתמול, בפוסט חשוף נוסף שהעלה בוקר ברשתות החברתיות, הוא שיתף: "נרדם לרגע ואז מתעורר בבהלה, מנסה להרחיק את המחשבות ולעצום שוב את העיניים – לא הלילה הזה.
"זה חוזר שוב ושוב: הצבע האדום הראשון מאותה שבת מסויטת, הקפיצה מהמיטה, החיפוש אחר הילדים, הריצה לממד ואז שיחת הטלפון שלא אשכח לעולם: 'נחתו מחבלים עם מצנחי רחיפה, הם מנהלים קרבות בין הבתים עכשיו בנתיב העשרה ויש נפגעים. יש ירי פעיל, הם עדיין פה. מתפוצצים פה רימונים, מנהלים פה אש. בינתיים זה רק הכיתת כוננות, אין כאן עדין כוחות. מלחמת עולם כבר חצי שעה'.
"מלחמת עולם אצלך בבית.
"חודש בדיוק אחרי והמחשבות הלילה הזה איתם – עם הילדים, ההורים, הסבא והסבתא שנלקחו מהממד שלהם על ידי מחבלים נאצים ומוחזקים במנהרות של חמאס. עמוק מתחת לאדמה.
"המחשבות הלילה הזה עם אלפי המשפחות שראו את המחבלים שוחטים באכזריות ומול העיניים שלהם את ההורים שלהם, את האחים שלהם, את הילדים שלהם. ושום דבר כבר לא יחזור להיות אותו הדבר עבורם.
"ההודעות האחרונות ששלחו, זועקים לעזרה – ואין אף אחד שיבוא להושיע. וההבנה, שרק מי שחי כאן בעוטף יוכל להבין – זה היה יכול להיות הבית שלי. של כל אחד מאתנו. רולטה.
בהמשך הוסיף וכתב בוקר בגילוי לב: "אנחנו עכשיו בקרב על קיומה של מדינת ישראל ולמנהיגים שלנו אסור לשכוח או להדחיק. ואם צריך, תצפו בכל בוקר בתמונה של אביגיל בת השלוש ששני הוריה נרצחו והיא לבד בשבי חמאס או במצלמות האבטחה של משפחת תעסה בנתיב העשרה ותראו את האכזריות:
שלושה מחבלים שנכנסים לתוך הבית, זורקים רימון לממד שבו יושבים גיל, סבין ושני ילדיהם שי וקורן. האבא גיל קופץ על הרימון ומציל את המשפחה שלו ואז המחבל באכזריות בלתי נתפסת מוודא הריגה מטווח אפס ולעיני הילדים. ואז הילדים יוצאים בבכי מהממד, פצועים, מדממים, מחפשים את אמא, והמחבל הנאצי מציע להם קולה.
שלושה מחבלים שנכנסים לתוך הבית, זורקים רימון לממד שבו יושבים גיל, סבין ושני ילדיהם שי וקורן. האבא גיל קופץ על הרימון ומציל את המשפחה שלו ואז המחבל באכזריות בלתי נתפסת מוודא הריגה מטווח אפס ולעיני הילדים. ואז הילדים יוצאים בבכי מהממד, פצועים, מדממים, מחפשים את אמא, והמחבל הנאצי מציע להם קולה.
"לבית כזה, שגובל בנאצים, אף אחד לא יחזור. לא בנתיב העשרה, לא בבארי, לא בכפר עזה, לא בניר עוז ולא באף יישוב בעוטף.
זה או אנחנו – או הם!