הייתי בהלם מההתנהגות החצופה של הזרים של מכבי חיפה. ביקשו מהם להחזיק שלט תמים באנגלית. ברינג דם הום, תביאו אותם הביתה, כל אהבל מבין את המשמעות, והם סירבו, ועוד בטלוויזיה כשכולם רואים.
וואלאק מי אתם בכלל שתתנהגו ככה לקהל שמעריץ אתכם? קהל שקונה מנוי ורודף אחריכם לכל מקום, שר לכם ורוקד, מעריץ את הדשא שאתם דורכים עליו. כי דוגרי בכדורגל לא ראיתי מכם כלום. קיבלתם הגרלה נוחה שהביאה אתכם עד הפלייאוף של ליגת האלופות ואז עפתם נגד יאנג בויז, אפשר לחשוב נגד מי.
ואז התחיל הבכי והתירוצים. אנחנו דואגים למשפחות שלנו, אתם צריכים להבין. ואנחנו שדואגים לשבויים בעזה, צריכים להתחשב. לא ביקשנו חלילה לתמוך בעזה, כמו שעטא ג'אבר עשה, אלא באזרחים תמימים, תינוקות, ילדים, נשים, אנשים חולים ופצועים, שנחטפו על ידי מפלצות מביתם. אבל הם לא מסוגלים.
מוזר מאוד, כי כולם יודעים שבכדורגל הביצועים שלהם למטה מבינוניים. הם הגיעו הנה כי לא מצאו מקום אחר על הגלובוס שבו יוכלו לקבל טונות של מרשרשים בשביל שעה וחצי אימון ביום, מתוכו אולי חצי שעה של מאמץ. ואחרי זה כשמבקשים מהם להושיט יד לקהילה, עושים קונצים.
אז תסתלקו לנו מהעיניים, חבורת בטלנים. לא צריך להתחנן בפני אחד. זה לא רק הזרים של מכבי חיפה, גם המאמן של מכבי תל אביב, שאף קבוצה קודם לכן לא התלהבה מכישורי האימון שלא היו לו, כי הוא אף פעם לא אימן, נשמע לי כאילו עושה טובה שהוא אומר משהו על האוהדים שלו שנספו בקרבות, השם יקום דמם. ואבוקסיס שנאלץ לעשות טלפונים מתרפסים לכלומניקים שקיבלו שלוש בראש מהפועל שיעשו טובה ויעלו על מטוס.
אז תקשיבו, הלו, זה נגמר. תארזו את הפקעלה ועופו. תיכף ינואר, תהיה לכם קבוצה באיזו פינה חשוכה, לא מקום חלום עם הפינוקים של מאיר הרוש וצחוקים עם אבוקסיס הגבר, ושם לא יבקשו מכם להביע הזדהות עם העם שנרדף אלפי שנים על כלום.
אין סיכוי שנרגיש בחסרונכם, כי אין צורך בכם. בטח שלא צריך שמונה זרים בכל קבוצה (כן, אני יודע מתאזרחים, גם כן סידרנו לכם דרכון וזה עדיין לא מספיק בשביל שתחזיקו את השלט? לא יאומן שגרמתם לנו לתמוך בהצעה של בן גביר!).
מספיקה לנו קבוצה עם שחקנים ישראלים. כולם מדברים עברית, מתאבדים בשביל ההזדמנות, נותנים הכל בשביל האוהדים, כי הם נוגעים בחלום שרקמו בילדות שלהם. וכשמבקשים מהם לתמוך בקהילה הם מיד שם, כי זה שלהם, זו המשפחה שלהם, זה הם בעצמם, הסיפור שלהם, שזר באמת לא יבין.
ואז בטח גם תהיה לנו נבחרת. חבורה של פייטרים עם רוח קרב. וגם אם לא נגיע, ולא נגיע, נדע שמגיע להם גביע. כמו פעם, כשהכל היה פשוט ורגיל ובלי כל הפוזות, והתאהבנו במשחק הזה כי הוא כל כך הזכיר לנו אותנו. כי כאלה אנחנו.
אל אל ישראל.
**********
לקבלת הפושים החמים של "ירושלים online"
