גדלנו על מומו שירזי, הרכש נאמבר וואן שהיה בבית"ר. מגן הסופה ששרף את הקווים בימק"א ובבלומפילד באייטיז הוא הסמל הגדול של המועדון, כמו אורי ואלי.
הוא הגיע ממכבי נתניה, אבל הדם שלו תמיד היה בית"ר. הקהל שאג לו דיו, היריבות רעדו, מתנגדים הופלו, השופטים נהיו שפוטים, מאמנים שפכו לו כבוד. שחקן כזה היום עף מהר לליגות הבכירות באירופה, בעצם אין כבר כאלה, לא מייצרים.
היתה לו אישיות כובשת. תדמית של קאובוי, אבל נשמה של שחקן. הוא התלהב מהמשחק והתאהב בעיר. האוהדים השתגעו עליו והוא החזיר אהבה.
גם אלוהים נדבק בחיידק. ונתן לו להבקיע גול במשחק האליפות הראשונה, היפה והמתוקה ביותר, נגד מכבי תל אביב בבלומפילד ב-87. הגול הראשון היה של סמי מלכה, אבל השני כולו שירזי.
מלמיליאן ואוחנה היו הסופרסטארים, מזרחי נעל את השער, אשש וחנן ניקו את הרחבה, אבל הדינמו היה שירזי.
אס בוכה קינג זוכה? בחפיסת הקלפים הג'וקר תמיד היה שירזי. הוא אהב הרפתקאות במהירות 180 על אופנוע כבד. נתן באקסטרים עוד לפני שידעו מה זה. עשה אהבה עם החיים הטובים ושרף מזומנים.
תמיד התלבש בסטייל, נראה מיליון דולר קאש, שובב עם לב זהב. לא נשקר שהשקיע באימונים, אבל במשחקים הוא הרביץ. אפילו דוביד ודרור קשטן נמסו ממנו ונתנו לו לכופף את החוקים, גם דדש ואברם היו בחוג המעריצים.
היום, מומו כבר בן 60, רחוק מאוד מהמגרשים. גם את האופנוע הוא שם בחניה, וכל בוקר מתעורר בחמש לעוד יום עבודה על המשאית, שפעם הוא השיג אותה בריצה.
רק האהבה לבית״ר לא דעכה. הוא לא מפספס משחקים ומעודכן בכל הפרטים ועדיין מחובר מאוד למועדון ולאוהדים. זה סיפור אהבה שלעולם לא יגמר, כי גם כשהכל מתחלף הנשמה נצחית.
*********
40 שנה מאז שסיני שתה לבית"ר את האליפות:
האוהדים שונאים, אבל השחקנים סחבקים
