ד בטבת התשפ"ד
16.12.2023
כניסת השבת בירושלים: 16:00
יציאת השבת בירושלים: 17:17
פרשת השבוע – פרשת "מקץ"
במוצאי שבת – פרשת "וישלח" – לאחר שישבה מספר שבועות בשבי החמאס, עמדה לנה טורפנוב על במת "כיכר החטופים" ועם שרידי כוחות הנפש שנותרו לה הודתה לעם ישראל, הודתה לצאצאי בני יעקב, על המאמצים הכבירים שנעשו כדי לשחרר אותה ואת כל החטופים שקדמו לה בשחרור מהשבי בעזה, וביקשה שהמאמצים ימשיכו עד שישוחררו כולם.
לנה טורפנוב, מדענית, שאותות טראומת החטיפה עדיין ניכרו על פניה, וחרף התרגשותה הרבה, לא שכחה את החטופים שנותרו מאחור במנהרות החמאס. היא זכרה – בניגוד לשר האופים ולשר המשקים שהיו כלואים יחד עם יוסף בבור, הבטיחו לזכור אותו כאשר יצאו מהבור ולפעול לשחרורו. והנה שר המשקים – כשיצא והתאפשר לו לדבר בזכות יוסף, שכח.
משפחות החטופים, ששבוע קודם לכן עלו ברגל לירושלים, כדי לבקש ולהתחנן על חזרתם של יקיריהם הביתה, זכו בחלקם לראותם שבים.
יוסף היה כלוא בבור המצרי 12 שנים. והנה, מגיע רגע השחרור המיוחל – ומרגע זה נעשה הכל במהירות הבזק; "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה" (בראשית מא', יד). המציאות חזקה מן הדמיון – תוך זמן קצר הופך יוסף להיות שליט במצרים, יועץ ראשי לשליט של ממלכה כוחנית המושלת בעולם.
ההשגחה הפרטית, המגינה על יוסף, איננה מרפה. הוא ניצל ממוות אותו הועידו לו אחיו, הוא ניצל מהישמעאלים, ניצל ממדיינים. שורד בבור האפל והיבש ללא מים, פעם ראשונה ופעם שנייה לאחר שהושלך אליו שוב בשל עלילת אשת פוטיפר. יוסף זוקף את הצלחתו כולה לחסדו של האלוהים. גם הדס, אימם של סהר וארז החטופים, כאשר התבשרה על שחרורם שאגה לרקיע שלוש פעמים: "יש אלוהים!".
כאשר יוסף נחשף להתלהבותו של פרעה בשל יכולתו לפתור את חלומותיו הוא מצטנע ומקטין את עצמו: "וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (שם, טז). בהמשך יוסף מדגיש: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה" (שם, כה). זהו שיעור בענווה לכל אלה שזוקפים הצלחות והישגים לזכות עצמם, טופחים על שכמם בגאון.
והנה בא יוסף ממרחק מטאורי של זמן ואומר – הצלחותיי שייכות לאלוהים ואלוהים גומל לו על כך: " וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. וַיַּרְא אֲדֹנָיו, כִּי יְהוָה אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (שם, לט, ב-ג).
בגישה דתית זו יתכן מסתתרת גם אסטרטגיה אחרת. כל הבורות החשוכים אליהם הושלך יוסף הביאו אותו למצבים של הפקת לקחים והסקת מסקנות. השהות בכלא גרמה לו לחשוב מה הביא אותו למצבים קשים ומאתגרים אלה. כאשר הוא משיב לפרעה שהכל מאלוהים, זהו הסבר המאפשר את הכישלון הפוטנציאלי שבפתרון חלומותיו, היינו – אם לא יהיה כפתרונותיו – אין מה להאשימו "הכל מלמעלה".
חייו הקשים של יוסף ציידו אותו בחוכמה, בראיית הנולד, בהסתכלות הצופה פני עתיד ומתכוננת לקראתו. יכולות חשיבה מפותחות אלה טרם נרכשו בשלמותם במקומותינו – ועם שלם משלם מחיר יקר שאין דומה לו על יהירות, ביטחון עצמי מופרז ואי-ראיית הנולד.
פרשת "מקץ" מעלה נושאים רבים לדיון, לניתוח וללמידה – הכרה בחטא, אמונה באל, ערבות הדדית, ענווה ומידה כנגד מידה.
פרשה עשירה בסיפורים מלאי תוכן משמעותי ומחכים – סיפור חלומות פרעה, פתרון החלומות ועצתו של יוסף, סיפור המאסר והשינוי שחל בחייו של יוסף והיותו למשנה למלך, שנות הרעב במצרים, ההתנכרות לאחים, חזרת האחים הביתה, הבאת בנימין וכל המסתורין האופף את התנהגותו המוזרה של יוסף. הלום געגועים לאביו ולאחיו הצעיר בנימין, משחק יוסף עם אחיו את המשחק.
"הלומת געגועים" כתבה זלדה. כך הטיבה לבטא את הרהוריה לגבי סיפורו הנשגב של יוסף בפרשה זו.
הלומת געגועים / זלדה
הֲלוּמַת גַּעְגּוּעִים
לְקִרְבַת-נֶפֶשׁ בְּלִי פְנִיּוֹת
סִפַּרְתִּי לָרוּחַ
שֶׁזָּרַק קֹר עַל פָּנַי וּבָרַח
כַּמָּה עֲדִינוּת כַּמָּה חָסוּת
כַּמָּה עֵצָה יֵשׁ בַּמִּלָּה אָח.
וְכַמָּה קִנְאָה! לָחַשׁ
יוֹסֵף הַצַּדִּיק
שֶׁאֶחָיו זְרָקוּהוּ לַבּוֹר.
נִדְהַמְתִּי מִיָּפְיוֹ.
אַךְ לֹא בְּכֹחַ הַיֹּפִי
הֵקִיצָה בְּנַפְשִׁי הַנְּקֻדָּה
הַפְּנִימִית.
זָכַרְתִּי חָכְמָתוֹ –
אַךְ לֹא בְּכֹחַ הַבִּינָה
הֵאִירָה תִּקְוָה
שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִכֹּחוֹ
שֶׁל אָדָם…
***********
קראו גם:
