3כה בטבת התשפ"ד
6.1.2024
כניסת השבת בירושלים: 16:13
יציאת השבת בירושלים: 17:29
פרשת השבוע – פרשת "שמות"
"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" (שמות א',א).
פרשה המתחילה חומש חדש, בשמותיהם של בני ישראל, שירדו למצרים וישבו בגושן שנים רבות. שנים של עבדות והשפלה, של חיי מרורים וסבל. והנה, צאצאיהם עומדים לצאת ממצרים עם השמות אותם נתנו להם אבותיהם לפני שנים רבות.
הנאמנות לשמם ולקשר הבין-דורי בו מתעתדים לחזור לכנען, הוא אחד הנושאים החשובים בהם גאה הפרשה. ההקפדה ארוכת השנים לשמר את שמם. למרות כל מדורי המבוך והמבוכה שעברו, הזכירו לעצמם את היעוד ואת השליחות בתפקידם כעם.
ובתוך כל הכאוס, הסיוט וחוקי פרעה שהגבילו את הילודה של עם ישראל, נולד מנהיג. התינוק שנולד לעמרם בן קהת ולרעייתו יוכבד, עתיד להושיע, לגאול ולכונן את הלאום היהודי.
לאורך כל הפרשה מתוארים חייו של משה, ולאט לאט חושפים כי הנס שקרה לו במשייתו מן היאור, התבגרותו והחינוך שקיבל בבית פרעה, מגבשים תכונות האופייניות למנהיג. בבגרותו וביציאתו לשוטט מחוץ לארמון, הוא מגלה רגישות חברתית, עמידה בלחצים חיצוניים והעדפת האינטרס הציבורי על פני זה האישי.
כולנו מזדקפים ביראה ונעשים מודעים למעמקי החשיבות של הרעיון הנשגב – מנהיג, מפקד, מלך, ראש ממשלה, חייבים להציב את טובת האומה לפני האינטרס הפרטי שלהם ושל הקרובים להם. אסור לו להיות מזוהה עם בני משפחתו או רק עם המיעוט שבעם. עליו לראות את טובת הכלל ולייצג את רוב רובה של האומה שבדרך.
צעדיו הראשונים של משה כאדם בוגר מעידים כי המנהיגות טבועה בו. הוא יוצא אל אחיו, רואה בסבלם ומושיע את העשוק מידי העושק: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל" (שם, ב', יא-יב)".
משה לא עושה חשבונות אישיים – מה תהיינה ההשלכות להתנהגותו?! הוא מחליט להפסיק את ההתעללות המתרחשת לנגד עיניו. השיקול: מה יהיה עלי ועל משפחתי, לא קיים. עמידה אמיצה זו גורמת לו לשלם מחיר יקר – הוא נאלץ לברוח למדיין. גם שם הוא לא נותר אדיש לגילויי העוול. הוא עוזר לבנות יתרו ומגרש את הרועים האלימים והאטומים. לגבי דידו, יש אך ורק מצב אחד – לעזור ולסייע:
"וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם" (שם, יז)". מעשיו נטולי חשבונות אישיים – "מה זה ייתן לי? מה יקרה לי?" הוא עושה ומבצע את המתבקש מתוך שכנוע ערכי עמוק. ובמיידי – הכול לטובת הזולת, האדם החברה ואף בעלי החיים.
אלו הם הערכים המפעילים את המוטיבציה הנדירה שלו להקריב את עצמו ומעצמו למען החברה.
מבעד לתולדותיו של משה כתינוק, כילד, כנער מתבגר וכבוגר – כל הקורא מביננו וכל הלומד פרשה זו – יעשה אוטומטית את ההשוואה למנהיגים בני זמננו, אלה המציבים גורל של עם שלם – אחריהם בתור. גורל של ארץ, מדינה וחיים של משפחות שלמות. העושקים רואים את תפקידם להנציח את מעמדם הכלכלי והחומרי – והעם גורלו בידם.
חסר לנו משה שימשה אותנו מהתהום אליה נפלנו. חסר לנו מנהיג בסדר הגודל שלו, שיעדיף את דאגת הכלל, על פני האינטרס האישי. חסרה לנו מנהיגות הפועלת למנוע פשעים, גם במחיר אישי כבד. הנהגה בעלת אומץ לעמוד על עקרונות, גם לנוכח לחצים כבדים – לעתידנו כאן.
בספרה החדש של גילי חיימוביץ "ניסויים בפרדה", מצוי השיר "אולי כינו אותו משה" – המאיר ומעיר במידת מה על פרשתנו זו:
אולי כינו אותו משה/ גילי חיימוביץ
אולי כינו אותו משה
וזו ידו שגמגמה בדרכה אל הגחלת
בים של חרדה הבקיע וגם חצה, כדי להגיע לארץ המובטחת
אולי כינו אותו משה, אבל היה לו שם אחר
שם שאחותו מרים מלמלה לו
בוחרת את השם בין אצבעותיה
שם שמערסל אותו, שמתנדנד אחריו, גם כשהוא כבר עם גדול ורב
קטן ורב
**************
קראו גם:
