אחרי תיקו ושלושה ניצחונות רצופים, הפועל ירושלים נעצרה אמש בסמי עופר והפסידה 1:2 למכבי חיפה.
צפיתי במשחק במתח גדול, אבל לצערי פספסתי את הפואנטה – הראיון בסיום עם זיו אריה, שאני מתאר לעצמי שהתנהל תוך שאריה יורה בצרורות, בלי לומר 'תראה' או 'תשמע', בלי לחפש את המילה המתאימה, לרוב יש לו את זה בשנייה שהאור האדום במצלמה נדלק, תלוי באיזה מוד תופסים אותו, ואחרי 95 דקות של משחק טוב של הפועל, ברוב שלביו, המוד שלו אמור היה להיות טוב, בעיקר בגלל הרוח, בגלל הלחימה של השחקנים, בגלל היכולת המפתיעה לטובה, בגלל המשמעת הטקטית שזיו כ"כ אוהב.
אבל חברות וחברים, עם כל הפרמטרים האלה לצערנו, לא הולכים למכולת אחרי הפסד. צריך להתעשת, ולהמשיך באותו דרייב, באותה תשוקה גם במשחקים הבאים, עליהם אכתוב בהמשך הטור.
קראתי בשקיקה את טורו של ידידי המלומד משכבר, האדבוקט אבישי בלום, וראשית, ההשוואה בין מרטין לותר קינג בנאומו האלמותי, שנחשב לנאום הטוב ביותר שנשמע במאה ה-20 בעולם כולו, לבין הטור הקודם שלי? אבישק'ה? כמו שקוראת ציפיל'ה שביט לבעלה. מרטין ואני? לא הגזמת קצת? אולי התבלבלת והתכוונת לדויד מרטן הפרנסאווי שאימן את הפועל?
מילא, היו באוויר כבר מגעים של אורי אלון עם מישל חברו, אולי איזו הדלפה של תמונת פפראצי שבה יוסי ליפקין נפגש עם חיים בנדה באנג'ליקה, אבל מדובר כולה בחלום ושברו, לצערי.
בערבית מדוברת קוראים לזה 'כאן יא מכאן', או כמו שנפתחים סיפורי האגדות מפעם – 'היה היה פעם', אז כאן יא מכאן, היתה בירושלים קבוצה ששמה היה הפועל. היא נוסדה בשנת 1926, פורקה רשמית בשנת 2019 ומאז בעצם, נעלמו עקבותיה.
השאירה אחריה אחות תאומה, העונה לשם הפועל ירושלים, החל מאוגוסט 20. והאמן לי אבישי, אני מבין בתאומות. אישתי תאומה זהה, אחת לאחת. אפילו אני התבלבלתי בהתחלה וניסו לעשות עליי תרגילים כאלה ואחרים, בדיוק כמו שאתה אבישי, הצעת לי לבוא לטדי, לשבת לידך ולראות את הפועל.
אבל אח"כ הבנתי, כמו עם הפועל-הפועל, כמה הן שונות. תבוא ותגיד לי עכשיו, לעזוב את אישתי, ולהתחתן עם תאומתה, (לא בטוח שהיא תסכים), אין מצב. למרות שהתאומה חמודה ויקרה. קיצר, מקווה שאף אחת מהן לא תקרא את הטור הזה, אחרת סיבכת אותי אבישי עם ה'מרטין' שלך (שוב, תודה על המחמאה) וזה יהיה הטור האחרון שלי ever. תראה לאן הגעתי.
בוא נחזור לשפיות. בדבר אחד אבישי, שנינו מסכימים. שילובם של שחקני הבית, חלקם בני 17 ו-18, שנמנים על הרכב קבוצת הנוער של המועדון, זה השינוי שעשה את ההבדל בין הפועל של תשעת המחזורים הראשונים, להפועל של אחריה.
בטור שלי מה-26 בספטמבר, שזה כבר לפני למעלה משלושה חודשים, כתבתי כך, שים לב: "בתום ארבעה מחזורים, עם 2 מ-12, הקבוצה של זיו אריה לא מפסיקה לאכזב. דווקא קבוצה כמו הפועל ירושלים, שבה מאמן, לאו דווקא זיו אריה, מודע לכך שחרב הפיטורין אינה מתהפכת מעל ראשו, צריך לעבוד ברילקס, לבנות דור שלם של שחקנים תוצרת בית בבוגרים, גם במחיר של השתרכות בחלק התחתון של הטבלה. המשימה צריכה להיות אך ורק, בניית סגל תוצרת בית, ואם לתרגם לעברית: איינאו פרדה, אווקה אשטה, איתי זדה, עומר אגבדיש, וכארם זועבי מנבחרת הנערים שהגיע מהצפון. זה אמור להיות הבייס".
בנוסף, באותו טור ממש, הזכרתי את תומר אלטמן וכתבתי, "למה אלטמן פותח בהרכב למרות היכולת הדלה שהוא מפגין? האם יש הערכה מוגזמת לכל מי שהיה פעם במכבי ת"א"? והזכרתי גם את מתן חוזז, עוד יוצא מכבי, וכתבתי, "חוץ משחר פיבן, האחרים רחוקים מלהרשים", וצדקתי גם לגביי פיבן שהוא בינגו, במיוחד מאז חזרתו של הפרטנר נועם מלמוד.
אז בסדר, אני יודע שחוזז כבש אתמול את שערו הראשון בליגה העונה, מזל טוב מתן (מחזור 15, כן?), וגם זה היה בפנדל אחרי פריצה מסחררת שלו מהאגף ועבירה של עלי מוחמד עליו, אחרי שניסה לעצרו, אבל דחילק. כמה זה עולה לנו כל חודש לשחק עם אלטמן וחוזז בסגל או בהרכב?
אבל חברים, אתם יודעים מה? יתכן ואלה דקדוקי עניות. מה שחשוב הוא שהפועל תמשיך ביכולת שהציגה בסמי עופר, כי כעת זיו והלהקה מגיעים לשלושה משחקים קשים מאוד בתוך שבוע ימים. שבת, שלישי, שבת. בני סכנין בטדי בשבת הקרובה, מכבי נתניה בשלישי ומכבי ת"א בשבת, שתיהן בחוץ. מעניין לדעת, עם כמה נקודות תצא הפועל מתשע הפוטנציאליות, זה מבחן בגרות חשוב מאוד לצעירים בקבוצה, שלקחו חלק נכבד בניצחונות האחרונים על שתי הפתח תקואיות, לא שחלילה מזלזל, אבל כעת מגיע ה'דבר' האמיתי.
לסיום אבישי, מה אתה אומר על זה שלא הזכרתי ולו במילה, את שי אהרון למרות שהיה מתבקש? סוג של דיסוננס, לא?
