יז בשבט התשפ”ד
27.1.2024
כניסת השבת בירושלים: 16:31
יציאת השבת בירושלים: 17:46
פרשת השבוע – פרשת ”בשלח”
זהו תחילתו של סיפור מסע נדודים, בעל משמעות רבה בחיי בני ישראל – סיפור העפלה ועלייה ארצה.
תהליך של גשמיות ורוחניות המלווה בניסים ונפלאות, שיוכיחו את כוחו של אלוהים. ישרישו וינחילו את האמונה בו.
מסע קשה, מורכב ורב אתגרים, בו יקבלו את נוף הארץ, לאחר ניווט לא פשוט במדבר. ארבעים שנה של חיפוש המטרה והטלת ספקות במנהיגות, הכוללת ויכוחים, התנצחויות, מלחמות רעב. צמא, חולי ואבני נגף נוספות, בדרך לא דרך. מסע שהצעירים בעם יגיעו לגיל מבוגר והם יחבשו את כומתת הנחשונים המגיעים לכנען, להתנחלות ולהתיישבות בארץ חמדת.
עם ישראל בפרשה זו בתהליך של שחרור מעבדות לנצח, מהשעבוד ומהנוגשות אל החירות.
כל המציאות העוטפת את העם, מציאות קשה ועוצמתית, מגולמת בשירת הים. שירה המתארת את הסיפור ההיסטורי המחבר עבר, הווה ועתיד של עם שלם. זהו למעשה שיר תודה על הנס הבלתי נתפס של חציית ים סוף.
יציאת מצרים, הרפתקה מטלטלת והזויה. סיפור רווי קסמים ואירועים עוצמתיים מעולם הדמיון והקסם.
ולאחר קריעת ים סוף, כשבני ישראל הרגישו קרקע מוצקה מתחת לרגליהם, הלומים מהתרגשות, הפתעה ותדהמה – תוך התבוננות בטביעתם של אחרוני נוגשיהם בים, היו מוזמנים לצלול לתוך עצמם ולבנות אמונה עמוקה באל שעשה ניסים מופלאים והוציאם מחושך לאור.
"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" (שמות, יד, לא). ומשה, המנהיג היצירתי והיחיד במינו, בוחר לרכז את תיאור עוצמתו וכוחו של אלוהים בשירת הים. במקום לאסוף את העם ולנאום נאום של "אמרתי לכם…", הוא משורר שיר הכולל בתוכו את כל סיפור יציאת מצרים, תוך כדי שילוב פסוקים מלאי כבוד ויראה לאלוהים.
זהו עוד אחד ממבחניו של משה כמנהיג. הוא מותיר בנפשם של כל אחד ואחד מבני ישראל את השכנוע והרצון להמשיך הלאה. השירה המסכמת הזאת, המאדירה את שמו של אלוהים, נוטעת בלב העם אמון רב באל ובמי שמייצג אותו עלי אדמות. כך מבהיר משה בשלימות לירית אדירה שהאירוע המיתולוגי שהם חוו, הוא נר לרגליהם, ומגדלור להמשך הדרך.
שירה חגיגית זו נכנסה לתפילת שחרית, ומאז ועד היום מתפללי שחרית, שרים את שירת הים.
שבת פרשת "בשלח", נקראת גם שבת שירה, עוד נדבך בהבניית רוחניותו וערכיות העם – להביא את ההיסטוריה בשיר הצרוב בחייו ובתפילותיו.
בקהילות רבות ייחסו לשירת הים סגולות. כל המקפיד לזמרה, לפי האמונה, תפילותיו ובקשותיו נוסקות אל-על ובדרך להתגשם.
שבת "בשלח" גורמת לנו לעצור ולחשוב כיצד כל אחד מאיתנו נפגש בחייו עם הצורך להתגבר על קשיים מאתגרים במיוחד, כקריעת ים סוף. כיצד אנו כמדינה נתמודד עם קשיים עצומים כמו החזרת החטופים, סיום המלחמה העגומה שהחלה במחדל טראגי, התמודדות עם בית המשפט בהאג, הבאת הארץ ויושביה לשקט ולשלווה. כל אלו קשים כקריעת ים סוף. גלים ענקיים ומאיימים, הנראים בים הסוער, ואנו מחפשים את הישועה, הצדק החברתי, יציבות וחיים ללא יגון ואנחה.
וכדי להתגבר על מהמורות החיים, אולי נצטרך לשנות דפוסי חשיבה, להקשיב לחכמים מאיתנו, להשתנות וללמוד מהניסיון. כך, אחרי כל קריעת ים סוף אישית שלנו – או בהתהוותה, נחייה חיי התבוננות, התפתחות וצמיחה.
אברהם טל ושלמה ארצי בשירם "אלוהי", מבטאים שיר געגועים לאלוהים – לאל הפרטי שנמצא אצל כל אחד מאיתנו. הטקסט המתוחכם, הסוקר תחנות בחיים, מזכיר לנו בהחלט את תחילת מסעו של עם ישראל וצעדיו הראשונים אל עבר האופק המחכה לו – שם רחוק, בעוד המון שנים בארץ ישראל.
אלוהיי/ אברהם טל ושלמה ארצי
מסע כזה של שנים רבות
הוא מתחיל ביום שבו אבי חיבק אותי
והיה שם אור והרגשתי טוב
מי זה אלוהי
שאלתי אז את אחותי
אז לא פלא שכלום לא פשוט
וכלום לא מושלם
כמו בריאת העולם
וכשאימי קראה לי לשוב
כי היה לה חשוב
לא שמעתי אותה
ושוב כבר סתיו
תחנה בזמן ותראה אותי
קורא לך אלוהי
ועניין אחד לא סגור עליו
אם אתה ישנו
למה לא בא אלי
מסע כזה איך לומר מוזר
ולכל דבר מצאתי לי תרוץ
פעם בגדתי בך
וליבך נסגר
סלחי לי כן עשיתי שטות
אז לא פלא שאנשים שהיו
הלכו לדרכם
כי כלום לא מושלם
נהייתי קצת בודד בעולם
תלוי על סולם…
