כשמתבוננים בתמיר שמשקיע מאמצים וכוחות רבים במרכז השיקום על שם גנדל בהדסה הר הצופים, עובר מעבודה בריפוי בעיסוק לתרגול נחוש בפיזיותרפיה, לא ניתן להאמין שרק לפני כמה שבועות שכב כחייל על הקרקע בעזה, כשהוא פצוע מירי ומפיצוץ של רימון ומסביבו שורקים כדורים.
לאחר שבועות של לחימה ברצועת עזה והובלת פעולות מבצעיות רבות, נתקל הכוח של תמיר בהתמודדות קשה – כמעט בלתי אפשרית, במהלך משימה בשטח: "נכנסנו למבנה והסמל שלי זיהה חוליה של מחבלים מהמבנה הצמוד אלינו שהחלה לזרוק עלינו רימונים".
תמיר הבין שהמשימה הראשונית שלהם היא קודם כל לנטרל את המחבלים שנמצאים ממש במבנה הסמוך אליהם. הוא חילק את הכוח, כאשר חצי מהלוחמים נותרו בקומה העליונה של המבנה וחלקם ירדו לקומה התחתונה, במטרה לעבור למבנה בו נמצאים המחבלים, כשהוא עומד בראש הכוח: "בתור מפקד, ברגע של היתקלות אתה מרגיש שאתה זה שצריך לעמוד ראשון. אין תחליף לזה".
הלוחמים של גדוד הנח"ל, ביחד עם לוחמים מיחידת עוקץ, החלו במתקפה על המבנה בו שהו המחבלים: "זה רגע שאנחנו הלוחמים מסתכלים אחד על השני ומבינים שאנחנו נלחמים עד הסוף. אני מסתכל אחורה על הלוחמים שלי, מוודא שהם בסדר, נותן פקודות ומתקדמים".
הלוחמים הגיעו למבנה והחלו לירות פגזים ולזרוק רימונים לפתח הדלת, כאשר לאחר כמה שניות נזרק לעברם רימון, ש"נפל ממש בין הרגליים שלנו ואז גם החל ירי מתוך הבית לעברנו".
שניות לפני פיצוץ הרימון, הלוחמים השיבו באש והצליחו לנטרל את המחבל היורה כשבמקביל נזרקים לעברם רימונים מתוך המבנה – "זו הייתה חוליה עם מספר רב של מחבלים. לאחר שהצלחנו לנטרל את המחבל, נפלתי אחורה מההדף של פיצוץ הרימון ואז הבנתי שנפצעתי". כשהוא שכוב על הרצפה, תמיר הבין שנורה ברגלו השמאלית ושידיו פצועות: "ניסיתי לתפוס את הנשק כדי להשיב באש ולא הצלחתי. הידיים שלי נפגעו מרסיסים והיו מלאות בדם".
כשהוא בהכרה מלאה וסובל מכאבים עזים, הלוחמים החלו לחלץ את תמיר לאחור כשתוך כדי הניחו על רגלו חוסם עורקים: "אני בהכרה ומחלצים אותי תחת אש. כל הזמן הזה יורים עלינו והכדורים עוברים מעליי. הרגשתי שאני עומד למות כי אם ברגע הזה המחבל היה מחליט לזרוק רימון נוסף כנראה שלא הייתי פה".
תמיר פונה במסוק אל בית החולים הדסה עין כרם שבו עבר ניתוחים בידו וברגלו. לאחר התאוששות הועבר אל מרכז השיקום על שם גנדל בבית החולים הדסה הר הצופים.
בימים אלה, כשהוא פועל בנחישות על מנת להשיב לעצמו את היכולות שאיבד עקב הפציעה, ליבו ומחשבותיו נמצאים הרחק – בדרום, עם החיילים שלו: "אין ספק שבכל זמן השהות שלי כאן בהדסה אני מתחזק, מתאמן וחושב על החיילים שלי בלי הפסקה. הצוות השיקומי בהדסה מדהים. הם נותנים לי את כל הכלים והתמיכה כדי להגיע למטרה שלי – לחזור ולהילחם ביחד עם הלוחמים שלי".
מיכל אבל, פיזיותרפיסטית במרכז השיקום בהדסה הר הצופים, שמטפלת בתמיר, מספרת על הליך השיקום האינטנסיבי: "תמיר הגיע אלינו לשיקום לאחר שנפצע מקליע בכף היד ומרסיסים בירך. בטיפולי הפיזיותרפיה אנחנו עובדים על חיזוק השרירים ומבצעים תרגולים לכף היד ולהתמודדות עם כאב. בתחילת התהליך תמיר היה על כיסא גלגלים, היום הוא כבר מתהלך על קביים. יש לו מוטיבציה מאוד גבוהה לשיקום ובזכות זה אני בטוחה שהוא יגיע לתפקוד גבוהה".
