החילונים שעדיין נותרו בשנת 2024 בירושלים מכירים היטב את הבדיחות עליהם: חבריהם, מכריהם ובני משפחותיהם מתקשים להבין כיצד הם עדיין נותרו לגור בעיר שהופכת יותר ויותר דתית וחרדית. למעשה, ירושלים נמנעת מלטפח תרבות פנאי חילונית נטו, בעיקר בסופי השבוע, מה שגורם למשפחות וצעירים לנדוד מדי סופ"ש אל מחוץ לירושלים ולהרהר שוב ושוב האם מגוריהם נמצאים בכלל במקום הנכון?
קשה לראות כיצד דור הצעירים הבא של חילונים בירושלים יישאר בעיר בשנים הבאות. בני נוער וחיילים משוחררים כמעט ואינם מעזים לעלות זאת על דעתם. גם אם עיריית ירושלים בראשות משה ליאון תצליח איכשהו לפתור את מצוקת מחירי הדיור בעיר, ואולי אף בדרך נס לייצר עוד ועוד מקומות עבודה, הרי שאין כמעט תחרות מול תרבות הפנאי והיצע מקומות העבודה של גוש דן וערי המרכז.
ירושלמים חילונים רבים למעשה יצביעו היום בבחירות המקומיות של מודיעין, תל אביב ורמת גן – שם מתמודדת עינב בר כהן, מספר 2 בסיעת התעוררות בבחירות הקודמות, שעברה לרמת גן וכעת משמשת מספר 2 הנוכחית של ראש העירייה כרמל שאמה הכהן.
כך או אחרת, אם יוסי חביליו או תנועת התעוררות מחפשים את הקולות שלהם שהלכו לאיבוד, ובכן, נתח אלקטוראלי נאה כבר נדד מזמן אל מחוץ לירושלים. יש להם אולי יותר סיכוי לנצח במודיעין.
לגבי ליאון עצמו, כמו שנכתב ב"ירושלים online" אתמול (שממת השבת בירושלים: הסלוגן "ליאון דואג לכולם" – זה כי החילונים אינם?), עליו לנצל את נצחונו הוודאי בבחירות לידי כך שייכנס גם לראשו של הציבור החילוני בעיר ויבין את צרכיו החברתיים. אחרת, העיר שבניהולו אולי תיקרא ירושלים, אך בהרכב האוכלוסייה בה תהפוך לכמעט נטולת חילונים, סטייל חריש במקרה הטוב או בני ברק במקרה הפחות טוב.
מי שאמורים לסייע בידי ליאון לבצע משימות אלו הם נציגי "האיחוד הירושלמי" וסיעת "התעוררות" – אך יש לקוות כי אלו באמת יעבדו למען צרכי הציבור החילוני בירושלים, ולא סתם יישבו להם בקואליציית ליאון.
עידוד עסקים בתחום הפנאי והקולינריה כדי לפתוח בשבתות, זאת באמצעות תגמול הולם, יהיה מהלך משמעותי, בצד המשך יוזמת סידור התחבורה הציבורית בשבתות. המלאכה רבה ונדרשים גם אומץ ומעוף: תזכורת לנציגים של החילונים בירושלים – חביליו, התעוררות, וליאון עצמו ש"דואג לכולם" – רגע לפני שהם נכנסים לתפקידיהם.
