אם אני ערן זהבי אז עוד היום הייתי חותם חוזה בבית"ר ירושלים. גדול שחקני ישראל בדור הזה כבר התרגש מהכל בקריירה הנפלאה שלו, אבל כמו שחבריו – דור מיכה, ירדן שועה וברק יצחקי יכולים לספר לו, שום דבר לא מזכיר את בית"ר. הקהל, האווירה, האודרוב והאדרנלין, אין דבר כזה באף מקום אחר.
לשחקן כמו זהבי, שאוהב ריגושים, זה יכול להקפיץ את הדופק. אני כבר לא מדבר על האוהדים שיפוצצו את בית וגן באימון הראשון שלו (אני עוד זוכר את הפקקים באימון הראשון של אבי נמני).
זהבי בכושרו הנוכחי יכול בקלות לסחוף את בית"ר לעונה חלומית, שבה היא נותנת פייט לגדולות. מה שמייחד את ערן, שהוא אוהב אתגרים וגם כשמתייצבת מולו קבוצה גדולה, הוא מצליח להתעלות ולנפק הצגות.
אין לי ספק שהחשמל בבית"ר ידליק אצלו את הפרוז'קטור ונזכה לראות את הצהובים-שחורים חוזרים לעצמם, בדיוק כמו שהאוהדים חולמים, ואני בטוח שגם ברק יצחקי שהחזיר את ערן למכבי, משתעשע מדי פעם ברעיון להביא אותו לבית"ר, ואולי גם משתף את זהבי בשיגעונות שלו.
מי שעוקב אחרי האינסטה של ערן רואה שיש לו רעב בלתי נגמר וגם כשהוא במיקונוס בחופשה הוא עדיין בדופק גבוה. אז אולי במכבי תל אביב חושבים שהוא מיצה, אבל לקבוצה כמו בית"ר הוא יושב בול על הכוונות.
ערן שכבר השיג הכל וטעם מהכל יכול לרשום פה פרק מהנה, מוצלח ובלתי נשכח, כשמהספרינט הראשון הוא ירגיש שהוא נולד פה ושזהו מקומו הטבעי.
הקריירה הנפלאה שלו עשתה ספתח בטדי כשכבש את שער הניצחון שהבטיח דאבל להפועל תל אביב, והיא יכולה להסתיים במארש חגיגי בניחוח ירושלמי.
גם אוהדי מכבי יקבלו בהבנה מעבר לבית"ר וזהבי עצמו ירגיש בבית עם כל הצהוב שמסביב. אז כמו שאוהדי בית"ר ירושלים אוהבים לשיר, ערן זהבי בוא לפה!
