האם כמעט שנה מאז פורסם סימן החיים היחיד ממנו בשבי חמאס בעזה, ייתכן כי החטוף ירדן ביבס לא שרד? בדומה לשאר החטופים והחטופות, שהגורל המר בו "זכו", שעה שמדינת ישראל לא השיבה אותם הביתה – יש יאמרו הפקירה – נראה כי גם ביבס סבל כמובן מתנאים פיזיים קשים מאוד בשבי, אך במקרה שלו גם עולה שאלה לגבי הכוח הנפשי לשרוד בעולם חשוך ללא כל אופק או תקווה, לאחר שהתבשר על ידי שוביו כי אשתו שירי ביבס ושני בניו הקטנים כפיר ואריאל ביבס נהרגו לכאורה בעזה בהתקפת צה"ל.
כבר לפני כשנה נראה ירדן ביבס שבור לחלוטין. בשונה מסרטונים אחרים בהם נצפו חטופים וחטופות, הוא כלל לא דיבר על עצמו, אלא רק על הבאתם לקבורה של אשתו ובניו.
קשה שלא לראות את הדמיון בסרטון של ירדן ביבס, בינו לבין הנווט רון ארד, שנפל בשבי ארגון אמ"ל בלבנון בשנת 1986. שניהם אבות לילדים קטנים, מצויים בחשיכה, באפילה, בעולם שכולו אי ודאות, החל ממידע חסר ומפוקפק על בני משפחתם ועד לפרטי עוגן נפשיים כגון תאריך, יום או שעה, ללא הבדל בין חושך לאור, ללא כל שוני ואבחנה בין יום ללילה.
לפי עדויות של חטופים וחטופות שחזרו בסבב העסקאות שבוצעו, הוחזק ביבס לפחות חלק מהזמן בתוך כלוב מברזל, משל היה בעל חיים, זאת בשל החשש של שוביו כי הוא מספיק חזק כדי להצליח לחמוק ולהימלט.
ביבס נחשב לחטוף ב"פרופיל גבוה" עבור הטרוריסטים בעזה, זאת מפני שהכותרות על אשתו ובניו הדהדו בעולם כולו. לכן, עולות תמיהות קשות ומרות לגבי אי השימוש שנעשה בדמותו, ברקע עובדה כי לא יצא מאז שום סרטון בו צולם ולא הוצגו עוד אותות חיים.
ירדן ביבס, שאם שרד ציין כבר שני ימי הולדת בעזה, וכיום אמור להיות בן 35, פנה בתחנונים כבר לפני כמעט כשנה אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמאחוריו עומד גם ציבור תומכים בישראל שמצביעים עבורו וחלקם אף מתנגדים לעסקת חטופים במחירים גבוהים. האם נפרמת פה השבועה הקדושה שבין עם ישראל כקולקטיב לבין האדם היחיד כפרט?
נדמה כי יהיה קשה להמשיך להאמין בברית שבין האזרח למדינה, שעה שביבס – כמו עוד עשרות חטופים וחטופות שאולי שרדו בחיים, ואחרים שכבר מצאו את מותם בשבי – נותרו לבדם בעזה, בתוך בור נפשי שאין לו תחתית, לימבו של ריחוף בחלל ללא קרקע.
