מראות קסומים שלא היו כמותם עשרות שנים: רחוב השזיף, התות, השקד, עץ חיים, ואחרים נראים כאילו יד אומן השאירה בהם חותם וחוזרת לעצב ללא הרף.
פעם, שוק מחנה יהודה בירושלים היה שם נרדף למקום שהיה עדיף לא לעבור דרכו. מקום משכנם של חתולים, עכברים, חולדות וזבובים, ובמקום הזה קנו גם ירקות ופירות בשר ודגים.
ללכת לשוק הייתה חוויה של יאללה, לגמור ממנה, ודי. מה פלא שהורינו חצו את השוק במהירות, צורכים את קנייתם הצנועה ונסים הביתה. קניות שנשקלו אפילו על רצפת השוק במאזניים שולחניים עם משקל ידני.
כך נשקלו הבמיה, השעועית הירוקה ושאר ירקות. ולקראת האביב, האוויר בשוק היה ספוג ריח שום, כאילו התמקמו בו כמה וכמה בואשים והחליטו לעשות כאן את העונה.
שום, כן, שום, שנלקח הביתה בצרורות מסורבלים והפך גם את הבית למעוז של ריח ששום דבר לא הפיג את זממו. זה היה השוק! ליהנות מהריחות? מה פתאום! מהצבעים? השתגעתם? מהניקיון? אתם לא נורמליים!
פשוט לשים בסל פלסטיק ולברוח מהבוץ, מהצחנה, מהרפש – מכל אירוע הקניות שהיה בלתי נסבל, אך הכרחי.
זה זמן רב, כמה שנים, ששוק מחנה יהודה עבר רפורמה. לאט-לאט, מבלי מישים, הפך השוק לאתר תיירות, מקום בו מתענגים על קנייה ורכישת הדרוש בצורה נוחה ומסבירת פנים. מקום חווייתי המספק את כל החושים. כל דוכן יותר הנדסי ומפואר, מחושב ומעוצב בהרמוניה.
סידור הירקות בדוכן נעשה בצורות גיאומטריות ומושכות את העין. פירמידות של אננסים, מלבנים מכילי כל סוגי עגבניות השרי, מסגרות ריבועיות למלפפונים, ערימות גזר כגגות בתי ארנבים.
והשום, ובכן, שנפרד מכל עליו ושורשיו, נח לו לבן ומרהיב בסלסלות שאינן מסגירות שום צחנה ודחייה.
להפך כאן ועכשיו השום הוא המלך, מחירו הכי-הכי יקר. מקצה לקצה, שינוי ענק ומודרני.
חוץ משמו – שוק מחנה יהודה – שום דבר מהקשיים, מהכיעור, מהסחי, ומאתגריו לא שרד. שוק שיכול להתחרות עם שווקים ברחבי יבשת אירופה. ממקום דחוי ודוחה, הפך למקום קולינרי שכיף להיות בו. כאילו פרנסי השוק למדו פסיכולוגית שיווקית בסמסטר א' ואומנות העיצוב בסמסטר ב'.
גלריה ענקית מחולקת למדורים ומחלקות, ואף אחד לא עובר את תחומו וגבולותיו. שטחים יפייפיים של תבלינים מסודרים בכלי אלומיניום נקיים.
אתה עומד ומשתאה לנוכח הצבעוניות החזקה והבוהקת, כאילו משתתף בסרט הידוע "אדונית התבלינים", גיבורת ספרו של ציטרה בנרג'י. אותה בחורה יפייפייה וחכמה – טילו, שמה – שהיגרה מהודו לסן פרנסיסקו, פתחה חנות לתבלינים והשתמשה בהם כדי לעזור לאנשים שבאו להיעזר בה להתרפות ממחלות שונות בעזרת תבלינים.
באופן חופשי ומענג אתה עובר בממלכת החמוצים, בממלכת הפיצוחים, החלבה, האננס, המנגו, והירוקים למיניהם – חסות ירוקות בצלופן, כוסברה ושאר ירקות ועלים רעננים.
ובעלי הדוכנים המזמינים ברוחב לב לטעום ולחוש את גן העדן על הלשון – הם כבר לא סוחרים ולא ירקנים – קם דור חדש של צעירים חרוצים היודעים נפש האדם, ונפשו של הקונה והלקוח, מה היא!
כך פותח מחנה יהודה את יומו. במסדר מרענן כשכל מצרך נעמד בדיוק על מקומו בשלום, ונזכר בימים שחלם את החלום.
