שוק מחנה יהודה והסביבה: חנוכה וסמליו על כל שעל

לאורכו של שוק מחנה יהודה בירושלים, התכונה לקבלת כ"ה בכסלו רבה. "מעוז צור ישועתי, הנרות הללו, מי ימלל גבורות ישראל", ועוד שירי חנוכה על אור וגבורה מושמעים מכל עבר.

כל פוקדי רחוב עץ חיים, השזיף, האגוז ואגריפס, מנסים להיכנס לאווירה המוכרת להם ולהרגיש שלמים עם הפזמונים וזלילת הסופגניות. אך מול המוכר והידוע מהעבר, חסר משהו. הזיכרון מחליט אחרת ומשבית מעט משמחת החג. ניצחון המכבים על היוונים ונצחונו של צה"ל על חילותיו השונים במלחמת "חרבות ברזל" נושאים מוטיבים משותפים – להגן על עם ישראל, ארצו וחירותו.

חרבות, כידונים, טנקים וטילים היו מומרים בשמחה בעלי זית וביד מושטת לשלום. בית חשמונאי השאיר אחריו מורשת ענקית של תורת לחימה עטורת אומץ, הקרבה, גבורה ואהבת הארץ. וזו עברה לצנחנים, לחיילי גולני, לגבעתי, לשריונאים, לטייסים ולשאר החיילות שבלעדיהם לא היינו קמים מאסון אוקטובר.

חוגגים כי לוח השנה מודיע – אך עדיין השמחה אינה מושלמת.

בימים של שלהי מלחמה האווירה שונה. ברחבי המדינה מריחים לא את השמן המטגן ספינג'ים למיניהם, אלא את הבעיות החמורות שהמלחמה יצרה. את קולות המשפחות שאיבדו יקיריהן, את קולות המפונים, העקורים, ולהבדיל, אפילו את בעלי החיים שאיבדו את סביבתם משריפות והרס.

עדיין, גם בשוק מחנה יהודה, בתוך כל סממני החג, שומעים זעקה מתוך מנהרות אפלות.
זעקת חוסר אונים, מוכת אכזריות, צרודה וישנה גם כבר שותקת. בין הסופגניות המתחנפות עם עיגול הריבה, ואבקת הסוכר הלבנבן, מסתתרת מועקה לא קטנה.

שמונה ימי חנוכה אמורים לזהור, להאיר, להביא לנו זריחות חדשות ולהזכיר לכולנו את מילות השיר הידוע אותו כתב יצחק שנהר:

"פנינו אל השמש העולה
דרכנו שוב פונה מזרחה
אנו צופים לקראת שעה גדולה,
זקוף הראש
נפשנו עוד לא שחה"

אך אלה עדיין לא מתחברים לליבנו. שליחי חב"ד הנאמנים, העמידו את חנוכיותיהם הסמליות בפתחו של רחוב מחנה יהודה ובקצהו השני להדלקה משותפת ורבתית.
חנוכיות גדולות המתנשאות אל-על ממתינות לימי הדלקה, בהם תחגוג יחדיו הקהילה ותרענן את המסורת. ומה עם הנס? מול נס פך השמן ניצבת הציפייה לנס שישחרר דו תחמוצת הפחמן מריאותינו ויאוורר אותן בחמצן נקי, נס שכל מי שתשאל בשוק – התשובה תהיה אחידה: הנס אותו רוצים לראות לנגד עינינו טמון בכור מחצבתו של האדם או של אלוהים. ניסים הם חומר הגלם המרכזי שמתחזק את חג החנוכה.

המשורר אהרון זאב, שהיה חבר בתנועה הציונית, הביע הססנות לגבי הנס ובשירו "אנו נושאים לפידים" לא נשכח את השורה הבאה:

"נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו"

תפיסה המביעה רק את כוחו של האדם. אך נס בתפיסתו המקורית הוא מעשה ניסים מהשמיים.
אז לא נשאר אלא להרים עיננו וכפינו אל הרקיע, להתפלל ולבקש רק מבורא עולם – את כולם עכשיו! את כולם עכשיו!

תחזירו לה את מתן שלה, ואת כל יתר החטופים והחטופות עכשיו!!

כל יום קורה לי נס קטן, כתבה המשוררת לאה נאור. ובשמות רבה פסוק כד נאמר – "כמה ניסים עושה הקדוש ברוך הוא לאדם והוא אינו יודע".
נקווה לשיר בשנה הבאה "נס גדול היה פה".