"אפטר", "רגילה", או סתם חופשה לכמה שעות, מזניקים את כוחותינו לשוק מחנה יהודה בירושלים. רחוב עץ חיים הומה וגאה באורחיו הגיבורים. רחובות התפוח, האגוז והשקד משתוקקים להגיש טנא עמוס פירותיהם לחיילים ולחיילות. במדים מאובקים, עם הדרגות על הזרועות והכומתה החושפת את החיל בו הם משרתים, פניהם מועדות למקומות מפנקים ומרגיעים. לחטוף מנה פלאפל, מנה שווארמה, לנגב חומוס, לשבת על קפה ומאפה ואולי להזמין מנה מפנקת של מעורב ירושלמי.
חיילים שקטים, עייפים, רעבים, ונראה גם שמחשבותיהם נודדות אל חבריהם שלא הצטרפו. אלו הנמצאים בחזיתות, ואלו שלדאבון הלב מנוחתם עדן ולא ייהנו לעולם מהכיף הכי בסיסי בחיים – לטייל ולאכול משהו טעים, להירגע ולהתנתק מהקושי לזמן קצר.
נעליהם מדברות: הם היו בחולות, בבוץ ובמקומות שהמלחמה עשתה בו שמות. מביטים בהם ורוצים להחזיר בטוב, אך מה אפשר לתת בתמורה לילדים שרק אתמול עשו "בגרות", ונאבקו להגיע לציונים טובים, התייעצו עם מי שלא יהיה לאיזה חייל להתגייס, השאירו את כל הפחדים מאחור והתגייסו להגן על המדינה ואזרחיה.
ילדים שלא תמיד צייתו למורים, להורים, למדריכים בצופים – הם האחראים לניצחון, לגאוות הדגל וההמנון. מתי אימצו אל ליבם והפנימו את המילים – "שאו ציונה נס ודגל, דגל מחנה יהודה!". מתי בדיוק התאהבו בארץ הזאת? במדינה הזאת? בשיעור גיאוגרפיה, תנ"ך, אזרחות או היסטוריה של עם ישראל? אילו מורים השפיעו עליהם כל כך? איזה מנהיג שימש להם מורה רוחני ומושא לחיקוי? מה קרה בדיוק ב"מסע הישראלי" שעברו בתיכון? כיצד בחרו להתגבר על דמעות הדאגה של ההורים, להצמיד את הנשק לגוף כאילו הוא אחד מאיברי גופם? מה גרם להם לרצות להיות סוג של מכבים ושרי צבא, לוחמים מפקדים ופקודים?
מסקרן מאוד. ההתמסרות להתמדה בתוך שיגרה מאתגרת צבאית, מגבירה את כמות האדרנלין, את העוצמות הרוחניות והפיזיות ואת האמונה בצדקת הדרך. המון המון שאלות ולכל אחת מהן תשובה אחרת. והשוק, סוחריו ויושביו הפכו לפסיכולוגים, למטפלים, לאנשי ביטוח לאומי ולפקידי הרווחה – פותחים את ליבם ואת ארנקם ולא נותנים ללובשי המדים לשלם. הם מארחים מכל הלב את הלוחמים והלוחמות כאילו היו הבנים והבנות, האחים והאחיות של כולנו.
זאת התודה, ההערכה, זה החיבוק. הם יסיימו את הכנאפה המתוקה, ייקחו משהו לחברים, יתקשרו לאמא, לאבא, לחברה, ובמלים של יצחק סמוטריץ' ורפאל קלצ'קין – יסיימו את ביקורם החטוף בשוק במחנה יהודה, ואנחנו נזמזם ביחד איתם ועם יפה ירקוני:
"האמיני יום יבוא
טוב יהיה מבטיח לך
לחבק אותך אבוא
והכל אשיח לך"
