נדמה כי מערכת הבחירות לראשות העיר ירושלים ולמועצת העיר בשנת 2023 היא מהמפוהקת יותר שידעה ירושלים. בצד מועמדים אלמוניים שהצטרפו הפעם למרוץ ומעמידים עצמם לבחירה, גם הסיפור של ראשות העיר עצמה נראה סגור מראש. באחרונה התבטאה למשל סגנית ראש העיר ירושלים חגית משה כי היא בטוחה שלא יהיה שינוי בזהות ראש העיר בירושלים.
בעולם מקביל משה אולי היתה מתמודדת בעצמה. על הנייר יש לה כל מה שצריך – תמיכה של קהלים שונים, ניסיון והכרה ציבורית. אבל משה מסתפקת בהרצת רשימה למועצת העיר ירושלים וכך גם לגבי סיעת התעוררות, כיום הגדולה ביותר במועצת העיר, שבוחרת לפי שעה שלא להציג מועמד לראשות העיר.
החשש הגדול של ההימנעויות כגון אלו הוא מפגיעה בהצבעה לרשימה. בסופו של דבר ההערכה היא כי ראש העיר משה ליאון, שמראש נהנה מתמיכה אבסולוטית של הבלוק החרדי בירושלים – ינצח שוב בקלות כל מועמד. ולכן מצב שבו הרשימה עצמה תיפגע, הוא בלתי נסבל מבחינת רבים. מנגד, השיקול הפוליטי הזה נעשה על חשבון תושבי ירושלים, שרבים מהם נותרים ללא ייצוג בקרב על ראשות העיר עצמה.
חריג חדש בעלילה הוא עו"ד יוסי חביליו שבצעד אמיץ הציג את מועמדותו לראשות העיר ירושלים בשבוע שעבר, על אף החשש שמצביעים רבים יבחרו לפצל הצבעתם ולא יעניקו פתק לרשימה שבראשה עומד חביליו "האיחוד הירושלמי".
כך או אחרת, עושה רושם כי נכון לעכשיו בחירות 2023 בירושלים ייערכו בין סיעות שאת נציגיהן רובכם כנראה תתקשו לזהות לו יעברו מולכם ברחוב.
הדמויות אינן מוכרות בעשייה, חלקן כלל לא היו חלק מהקדנציה האחרונה בעיריית ירושלים, ובכל יומיים-שלושה מודיעה רשימה כלשהי על צירוף מועמד חדש לשורותיה, משל היה איזשהו שובר שוויון.
מי באחרונה משתדלים לבלוט הם התעוררות ומנגד סיעת מאוחדים בראשות סגן ראש העיר אריה קינג. מגרש המשחקים שלהם משותף – בעד ונגד תחבורה ציבורית בשבת בירושלים. לכאורה מתנהלת מלחמה סביב הנושא, וחלק מהתקשורת המקומית זורמת עם הודעות הדוברים של הסיעות בעדו נגד.
אלא שבפועל איש לא התחייב עדיין כי תחבורה ציבורית כפי שמופעלת כיום בירושלים, ערב הבחירות, תופעל גם לאחריהן. אם כך, על מה הרעש הגדול?
אלא שנדמה כי מלבד לברנז'ת הפוליטיקאים המקומית שרוקדת לעתים טנגו עם חלק מהתקשורת המקומית בירושלים – עבור רוב תושבי ירושלים הבחירות הן בין מועמד אלמוני אחד למועמד אלמוני שני למועמד אלמוני שלישי, והיות ורבים מנופפים כיום בגדל השוויון המגדרי, אז בין מועמדת אלמונית אחת למועמדת אלמונית שנייה למועמדת אלמונית שלישית.
מועצת העיר ירושלים לא השכילה לטפח בקדנציה האחרונה אף שם בולט ומספיק בעל השראה, ובכן, מלבד משה ליאון עצמו.
בעבר נהגו החילונים בירושלים להשתדל להיאבק על כל קול. למען האמת הקרבות האלו היו הרואיים, אך עדיין הסתיימו לא פעם בכישלונות. אחוזי הצבעה בירושלים חושפים תמיד פער גדול בין הציבור החרדי לחילוני.
בשנים האחרונות החלה ירושלים לטפח הגדרה נוספת – "הציבור המסורתי", וכן, "הציבור הדתי לאומי". אלו הגדרות מדויקות שמתארות נכון את הדמוגרפיה הנוכחית של ירושלים – עיר שהולכת ומדללת לחלוטין מקהל חילוני. האם בכל זאת הקהלים הללו ייצאו בהמוניהם להצביע בבחירות המקומיות 2023? ובכן, אולי בעיר מגוריהם העדכנית – תל אביב, חריש, בית שמש ומודיעין.
******
קראו גם:
– ראש העיר ליאון וסיעתו באירוע הרמת כוסית: ייצוג של 50 אחוז נשים
– ואולי מרחוק, יש סיכוי אחד למיליון: יוסי חביליו הכריז על התמודדותו לראשות העיר ירושלים
– הצפת הרחובות בשלטים עם תמונות של פוליטיקאיות מהימין: היוזמה שתנצח את הדרת הנשים?
