האם ראש עיר או נבחר ציבור יכול לחסום משתמשים ברשת חברתית במסגרת חשבון שהוא מממן באופן פרטי ומפעיל לבדו?
השאלה עלתה בתביעה שהגיש פעיל חברתי בתחום התחבורה, אלמוג רובינשטיין, נגד ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק. רובינשטיין העביר ביקורת ברשת החברתית X (טוויטר), בסוגיית תחבורה ציבורית והולכי רגל, תייג את קוניק ואת המשטרה ובתגובה נחסם על ידי ראש העיר.
בעקבות כך, פנה רובינשטיין לבית המשפט המחוזי לעניינים מנהלים בתל אביב, כדי שיורה על הסרת החסימה בטענה שמדובר בחשבון ציבורי ולכן חלים עליו כללי המשפט הציבורי. בקשתו נדחתה בבית המשפט המחוזי לאחר שנקבע כי החשבון אינו ממומן על ידי הרשות והוא מופעל על ידי קוניק בעצמו.
אך רובינשטיין התעקש וערער לעליון. שם שונה המבחן על ידי הרכב השופטות ענת ברון, רות רונן וגילה כנפי-שטייניץ ונקבע כי שאלת המימון אינה רלוונטית. זאת לאחר שהוכח כי "קוניק עצמו הפך את החשבון לכלי משילותי ולצינור קשר של התושבים עם עיריית גבעתיים". זאת לאחר שנוכחו כי קוניק מקבל פניות לחשבון בכובעו הפרטי לכאורה, ופותר אותן בכובעו כראש עיר, תוך שימוש במשאבי העירייה וערבוב בין הכובעים.
"קוניק משתמש בחשבון כדי לייצר לעצמו תדמית של ראש עיר נגיש, מעשי ויעיל, וזאת תוך טשטוש ההבחנה בין המרחב הפרטי והפוליטי". עוד צוין
כי קביעה שמדובר בחשבון שחלים עליו כללי המשפט הפרטי בלבד "תאפשר לקוניק לאחוז את החבל משני קצותיו…עם זאת לא ניתן להסכים".
החשבון הוא ציבורי, נקבע בפסק הדין, ולכן חסימתו של רובינשטיין מהווה פגיעה קשה בחופש הביטוי שלו ואף מעוררת חשש לפגיעה בזכותו לשוויון ביחס לאחרים שלא נחסמו. החסימה אינה סבירה ואינה מידתית ולפיכך יש להסירה.
עוד הוסיפו השופטות כי "השימוש בפלטפורמות דיגיטליות מזמן לנו סוגיות משפטיות מורכבות. זה שנים הפכו הרשתות החברתיות לכלי משמעותי להשתתפות הציבור בשיח הציבורי", נכתב בפסק הדין. ואכן, שאלות משמעותיות של מה מותר ומה אסור לראשי ערים ונבחרי ציבור לבצע ב"חשבונותיהם הפרטיים" עולות לא אחת.
בית המשפט העליון שלא הסכים לאפשר ל"קוניק לאחוז את החבל משני קצותיו", יכול היה לקבוע כללים רוחביים בנוגע לסוגיות נוספות שעולות, אך בחר שלא לעשות כן. השופטות מסבירות כי לא ראו מקום "ולא יהיה זה נכון לכונן במסגרת פסק דין זה הסדר כולל ביחס לחשבונותיהם של נבחרי ציבור ברשתות החברתיות. לנוכח מורכבות הסוגיה והשלכות הרוחב שלה, הסדר כזה ראוי שייקבע על ידי הגורמים המסדרים ומוטב מוקדם ממאוחר".
ההסבר הופך את פסק הדין בבחינת מעט מידי. הוא מאפשר לראשי ערים נוספים להמשיך ו"לאחוז את החבל משני קצותיו" בסוגיות חשובות לא פחות. במיוחד כשאנו מצויים בתקופת בחירות לרשויות המקומיות.
****
**הכותבת, שני מזרחי: בעלים של משרד אסטרטגיה ויחסי ציבור, עו”ד בהשכלה
*************
למדורים נוספים של שני מזרחי:
– מתי “From the river to the sea”, הופכת לקריאה אסורה משפטית?
– בג”ץ נכנס למוד קרבי – דוחה עתירות בנושא זכויות אדם: “אין דומה עת מלחמה, למצבי שלום”
– תזכיר חוק: צריכה אינטנסיבית של פרסומי טרור באינטרנט – עבירה על חוק המאבק בטרור
