זה לא סוד שמצבם הכלכלי של חלק מהעיתונים המודפסים, וגם חלק מאתרי האינטרנט בישראל, כלל איננו מזהיר, על רקע התקדמות הטכנולוגיה והעובדה שאנשים מחליפים היום את קניית העיתון המוחשי בלחיצה למשל על לינק בעוד קבוצת וואטסאפ עדכנית.
אלא שכעת נחשפים הנתונים שמלמדים על הירידה של מי שנחשב פעם ל'עיתון של המדינה' – 'ידיעות אחרונות'.
מתיאור נתונים שנמסרו מידיעות אחרונות עולה כי מאז שנת 2000 פחת מספרם של עובדי העיתון בשני שליש – מכ-1,250 עובדים לכ-460 בלבד, בעוד מספר העמודים בעיתון ירד דרמטית, ב-88%.
עוד ציינו בידיעות כי בשנת 2000 היקף ההדפסה בעיתון היה גדול יותר משל כל יתר העיתונים במדינת ישראל יחד, בכלל זה שש מכונות הדפסה שהדפיסו יומם ולילה מאות מיליוני עמודים מדי יום. אלא שכאמור, השינוי הדרסטי בהרגלי צריכת החדשות וענף העיתונות המודפסת, הוביל לכך שהמספרים דעכו משמעותית עם השנים.
זאת ועוד, הירידה בהיקף הפרסום בעידן הקורונה פגעה גם היא בעיתונות בכלל, ובידיעות בפרט.
לאחרונה הוגשה על ידי ההסתדרות, יחד עם ועד עובדי דפוס גלעד, בקשה כנגד ידיעות אחרונות בע"מ, דפוס ידיעות אחרונות בע"מ ודפוס גלעד בע"מ. בבקשה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין רענן שקדי ושי אמרוסי-ישי, נטען בין השאר כי פיטוריהם הצפויים של ארבעה עובדים מאורגנים שלכל אחד ותק של עשרות שנים בעיתון, עומדת בניגוד להסכם קיבוצי שנחתם בשנת 2000, לפיו יזכו אותם עובדים לתעסוקה עד גיל הפרישה – 67.
חשוב לציין כי תוקפו של ההסכם מיום חתימתו עמד על 99 שנה, זאת על מנת לוודא שכל עובדי הדפוס שנותרו בעיתון לאחר חתימתו יעבדו בו עד צאתם לפנסיה.
בהנהלת 'ידיעות אחרונות' טוענים מנגד, באמצעות עו"ד אריאל שמר, שדווקא משום שההסכם נחתם לתקופה ארוכה כל כך, ניתן כעת לבטלו.
לטענתם, 99 שנים מלמדים למעשה שאין להסכם תקופת זמן קצובה, ולכן ניתן לבטלו בהודעה חד צדדית. דיון בנושא נערך השבוע בפני השופטת אריאלה גילצר-כץ, סגנית נשיא בית הדין לעבודה בתל אביב, כשנראה כי הסאגה המורכבת רחוקה מסיום.
