יח בטבת התשפ”ד
30.12.2023
כניסת השבת בירושלים: 16:07
יציאת השבת בירושלים: 17:24
פרשת השבוע – פרשת "ויחי"
"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו–שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (בראשית, מז' כח). פתיחה המזכירה תרועה מסורתית המסמלת בישויות מונרכיות, את מעבר השלטון מהשליט שסיים תפקידו לזה הבא אחריו.
שתי פרשות בתורה קרואות על שמם של הגיבורים בפרשה – פרשת "חיי שרה" ופרשת "ויחי יעקב", ובשתיהן מסופר דווקא דבר מותם. "ויחי" לא נועד לספר לנו רק כמה שנים חי יעקב, אלא שחייו וכל אשר גלום בשמו ובפועלו, יימשכו לנצח.
יעקב, שחי חיים של געגוע לדבר הקשה להשגה, יעקב שהצליח להעביר את הכיסופים לילדיו אחריו. האב שמחלק לבניו ירושה, תפקידים והבטחות – יחיה דרכם לנצח. הם, שנים-עשר השבטים, יתחילו מההתחלה. לאחר מותו, ועל שברי חייו שהותיר, יבנו אומה והיסטוריה, שאף היא תעבור בירושה לבניהם אחריהם – כך מתהווה עם ישראל.
זוהי תחילתה של אומה המתנהלת עפ"י מורשת ענקית, צוואה היסטורית. אומה שחייה מושתתים על מורשת אביה-מולידה.
כך אנו נפרדים מספר בראשית, תוך מחשבות על הרעיונות הגדולים הצפים ועולים מתוך פרשת "ויחי" החותמת אותו; השהות של יעקב במצרים וההקבלה שבין חיי היחיד לחיי האומה, העדפת הצעיר על פני הבכור, הברכות שמברך האב את בניו תוך עשיית שימוש בשמותיהם כנתינת משמעות המבשרת את מורשת הטקסט היהודי. ועל רחל אמנו, כיסוד התקווה המאפשרת הישרדות בגלות.
ודווקא הרעיון האחרון מחזיר אותנו אל ימינו הנוגים ואל המציאות העגומה של שבי ושבויים. עם שלם נמצא למעשה בגלות איומה, בה נמצאים אחינו ובנינו, הורינו ומשפחותינו, בין חיים למוות. עם שלם מקווה ונכסף לשחרור החטופים והחזרתם מהגלות, מהתופת, מהכאוס, מהשנאה והנקמה – הביתה.
רעיון ההישרדות בגולה, מפיח בכולנו כוח ותקווה, אמונה ומשאבים רוחניים – כך היה וכך יהיה. על ה"אולי" הזה ועל "הלוואי" הזה, התפתחה פילוסופיה רבת משמעות:
…אוניית יעקב מהלכת בים
ותריסר מלחיה אחים.
אוניית יעקב מקצווי העולם
שוב חוזרת אל חוף מבטחים.
כך מדמה הפזמונאי אהוד מנור ז"ל את סופו של ספר בראשית. האופק אותו רואה יעקב, הוא האופק המבשר לו את סופו שלו ואת העתיד אליו יגיעו בניו. "ההפלגה" לכנען והחזרה ארצה – הישר אל מערת המכפלה – אפופה מחשבות, הרהורים, מסקנות ולקחים.
הפרשה כוללת את הברכה לבנים. קבלת הברכה, טרם המסע הביתה, מפרטת ומתארת את יכולותיו של כל אחד מהם, ואת חוזקותיו – משרטטת את התפקיד לעתיד לבוא של כל שבט, משימה שתתממש אחריו בעם ישראל.
השונות בין השבטים יוצרת איחוד ואחדות, כאשר כל שבט תורם לכלל את יכולותיו הייחודיות. זה מה שמעסיק את יעקב בשעותיו האחרונות במסע אל העתיד, אל האומה שבדרך.
ההיסטוריה לא פינקה אותנו בכוח, בעושר, בשטחים נרחבים וברוב עם, אך היא העניקה לנו גדלות מוסרית ואינטלקטואלית בלתי מצויה – מחייבת ומזכה אותנו להיות אור לגויים.
בצוואתו, יעקב מוודא שמבניו תצמח אומה שתעשה את העולם למקום טוב, המתנהג עפ"י ערכים ואידאות רוחניות. למקום בו רודפים צדק חברתי ושומרים על שוויון, דואגים לזכויות החלש והעובד. מקום בו שומרים על איכות הסביבה ולא מחריבים את העולם. צוואה זו היא מוקד לעימות בלתי פוסק בכל הדורות – עד ימינו אלה. לפני "חרבות ברזל" ובתוך "החרבות". לפני המלחמה ובעיצומה של המלחמה.
סוגיות רבות ומגוונות גלומות בפרשה החותמת את ספר בראשית ומותירה את חותמה לנצח-נצחים.
חנן בן ארי העשיר אותנו – בני דורו – בהרהורי יעקב כאבי האומה וכהורה לילדים, ותחושותיו מעוררות בנו הזדהות, עצב ותקווה:
אמן על הילדים/ חנן בן ארי
איך הזמן הוא טס, זה לא נתפס שאני אבא
מקיץ מן הילדות אל המציאות שאני חי בה
זוכר איך אחרי שלושה נגמר האוויר
אמרתי חכי, אמרת לי תראה, הם קצת יגדלו ותבין
פתאום הם שישה, עוד רגע שבעה, וכמה שהם מדהימים
אבל הלחץ גדל, בנה לו מגדל
ללב יש רק שני חדרים
והמצפון עובד גם שבתות וחגים
את אם השנה כבר שנים
אני עוד שבוי בפחדים ש
אני לא אספיק להגיע
לשמור, להציל, להושיע
לספוג במקומם ת'קליע
אוי כמה הלב הוא פגיע
אני מתפלל על הילדים שלי
שלא יירשו את השריטות שלי
שיחבקו אחד את השני
אמן שיהיו בריאים תמיד…
**************
קראו גם:
