אי אפשר להתחיל לדון בשבוע הגורלי שעומד לעבור על מועדון הכדורגל הפועל ירושלים, החל מיום ראשון הקרוב ברצף של שלושה משחקים שיקבעו את עתיד המועדון, מבלי לעסוק במשחק הפיאסקו בנתניה.
קיבלנו שיעור מאלף בהבדלים בין מאמן בעל ניסיון וקור רוח בניהול משחק, לבין מאמן שחזר לתבניות כושלות – איך אמר לי אחד מהאוהדים הוותיקים בתום המשחק: "במקום מאמן חדש קיבלנו את זיו אריה עם שיער".
ברגע פרסום ההרכב ניתן היה להבחין בבעיה המרכזית הראשונה: חלוץ הרכש הזר שהגיע בינואר והפגין יכולות מרשימות לפרקים סופסל ובמקומו הוצב אנדרו אידוקו. למה? לליאור זדה פתרונים.
הפציעה של מתן חוזז באימון המסכם לפני המשחק הותירה משבצת ריקה, אליה היה אמור להיכנס בהתחשב במשחק מול ריינה ינאי דיסטלפלד, זה לא קרה. תחת זאת הוצב בהרכב באופן תמוה רואל סיטריו, ממנו לא זכינו לראות יכולות כדורגל מרשימות כלשהן, אבל יכולות משחק דרמטיות שלפחות סחטו את הכרטיס האדום משחקן מכבי נתניה.
במקום לערוך שינוי מיידי ולהכניס לשדה המשחק את מרקו רקונאביץ' ולהסיט את אידוקו לכנף במקום אוהד אלמגור האנמי, קפא המאמן ליאור זדה על שמריו.
מאמן נתניה רוני לוי לעומתו ערך שינוי פנימי של 10 שחקנים לפני הכדור, תוך שהוא בונה על מהירות חלוציו בהתקפות מעבר. ההפקרות שנוצרה עקב כך במשחקה של הפועל גרמה לספיגת השער במתפרצת. במחצית, במקום לערוך את השינויים הנדרשים, בחר זדה להישאר באותה תבנית משחק שבלונית ובחוסר מחשבה עתידית לגרימת שינוי מהספסל.
זדה כמו זדה שאנחנו מכירים החליט לברדק את המשחק בחילופיו המאוחרים, שאולי יצרו נראות של "עושים הכל כדי להשוות", אך בפועל נתניה היו קרובים יותר לכיבוש השער השני.
איני רוצה להתייחס לאמירות נוספות על טעויות כאלה ואחרות, אומר את הדברים בפשטות: ליאור זדה טעה לחלוטין בניהול המשחק וטוב יעשה אם ימהר להפיק לקחים מכך לפני השבוע העומד בפניו. במזל רב, לפי התוצאות שהשיגו היריבות לתחתית, נותר למועדון סיכוי סביר להינצל מירידה. מבלי להיכנס לכלל החישובים, יש חומר שחקנים מספיק טוב כדי שהמועדון יצליח להישאר בליגה.
הצלם שהורחק מהר הבית בירושלים: עיתונאי או מסית מסוכן?
ניהול נכון, תשוקה, מלחמה מצד צוות האימון והשחקנים, ובהחלט יכולים להגיע ליעד המבוקש.
מתחילים ביום ראשון מול סכנין.
יאללה הפועל!
