מאהל האחדות בירושלים: אחדות לכולם, או רק בתנאי שנתניהו נשאר?

ח"כ אלישע מדן, שאיבד את שתי רגליו במלחמה בעזה, הקים מאהל מול הכנסת בדרישה לממשלת אחדות. אלא שמאחורי המסר המחבק מתגלה שאלה פוליטית נוקבת: מדוע פרישת נתניהו אינה אפשרות לגיטימית, ומדוע האזרחים הערבים אינם חלק מחזון האחדות?
מאהל האחדות של חבר הכנסת אלישע מדן מול הכנסת בירושלים, עם מבקרים ודגל ישראל
מאהל האחדות של ח"כ אלישע מדן מול הכנסת בירושלים. אחדות לאומית או מאבק על המשך שלטונו של נתניהו? (Photo: Jerusalem Online News)

מול משכן הכנסת בירושלים ניצב בימים אלה מאהל קטן, וסביבו מתנהל אחד הוויכוחים הגדולים בפוליטיקה הישראלית. חבר הכנסת הטרי אלישע מדן מהליכוד, לוחם מילואים שאיבד את שתי רגליו בקרבות בעזה, מבקש לאחד את העם. קשה שלא להתרגש מסיפורו האישי וממחיר הדמים ששילם. אבל דווקא משום כך, ראוי לבחון את המסר הפוליטי שלו ללא הנחות: האם זו באמת קריאה לאחדות לאומית, או ניסיון להבטיח שבנימין נתניהו ימשיך להחזיק בשלטון גם לאחר שגושו הפסיד בבחירות?

האם מאהל האחדות בירושלים נועד להציל את נתניהו?

הסתירה המרכזית נחשפה כאשר מדן הבהיר השבוע כי הדרישה להזיז את נתניהו היא דרישה לא לגיטימית. כלומר, אפשר להתפשר על הרכב הממשלה, אפשר לצרף יריבים ואפשר לדבר על פיוס, אבל האפשרות שמישהו אחר מהליכוד או מהימין יעמוד בראש הממשלה כלל אינה מוצגת כחלופה ראויה. מדן עצמו דוחה את הטענה שנתניהו שלח אותו להקים את המאהל, ואין ראיה לכך שהיוזמה אינה עצמאית. אלא שעצמאות הכוונות אינה מבטלת את התוצאה הפוליטית האפשרית: אחדות שהמפתח אליה נשאר בידיו של אדם אחד.

הרי אם המטרה היא ממשלה רחבה ויציבה, מדוע לא לבחון גם מועמד אחר מהליכוד? מדוע דווקא נתניהו הוא התנאי שאסור לגעת בו? אחדות אמיתית מחייבת נכונות לוויתורים מכל הצדדים, ולא רק דרישה מיריביו של ראש הממשלה לוותר על עמדותיהם.

מדוע האזרחים הערבים נשארים מחוץ לאחדות הלאומית?

שאלה מטרידה לא פחות נוגעת לגבולות המילה "עם". חבר הכנסת איתמר איתם, שהצטרף למאהל, הציג ממשלת מיעוט הנשענת על מפלגות ערביות כחלופה בלתי רצויה, תוך שימוש בביטוי "ערבים עויני המדינה היהודית". אבל בישראל חיים גם אזרחים ערבים, המצביעים לכנסת, משלמים מסים ונושאים בזכויות אזרחיות שוות.

האם אחדות פירושה רק הסכמה בין יהודים? האם נציגי הציבור הערבי מודרים מראש מהדיון על עתיד המדינה? אפשר לחלוק על עמדותיהן של מפלגות ערביות, אך פסילה גורפת של האפשרות לשותפות פוליטית איתן הופכת את רעיון האחדות למצומצם בהרבה מכפי שהוא נשמע.

האם המאהל היה קם גם אילו נתניהו ניצח בבחירות?

זו אולי השאלה החדה מכולן. מדן דיבר על אחדות עוד לפני הבחירות, ולכן אין בסיס לקבוע שהרעיון נולד רק בעקבות הפסד גוש נתניהו. ובכל זאת, העיתוי הנוכחי מזמין מבחן פשוט: האם הליכוד היה דורש ממשלת אחדות באותה נחישות אילו השיג רוב להקמת ממשלה בלעדית?

המאהל בירושלים יכול להפוך לסמל של פיוס, אבל הוא יכול גם להפוך למכשיר לחץ על המנצחים בבחירות. המבחן אינו מספר האנשים שמצטלמים סביב האוהל, אלא הנכונות להכיר בכך שאחדות אינה שם נרדף להישארותו של נתניהו בשלטון.