מצלמת אבטחה המותקנת מעל רחוב יכולה להיות אמצעי להגנה על התושבים, אבל גם כלי לפיקוח עליהם. במזרח ירושלים, כך מתברר, הגבול בין השניים עלול להיטשטש באופן מסוכן. עשרות מצלמות שהוצבו בניגוד לחוק בשכונות בית חנינא ושועפאט הוסרו במסגרת פעילות של שוטרי מחוז ירושלים. לפי המשטרה, המצלמות לא נועדו בהכרח להגן על הציבור, אלא שימשו גורמים עברייניים למעקב ולשליטה במרחב הציבורי. מאחורי הפעילות המשטרתית מסתתרת תופעה חברתית רחבה יותר: המאבק על השאלה מי מחזיק בכוח ברחוב, מי רשאי לפקח על תנועת האנשים ומי קובע את כללי ההתנהגות.
כיצד מצלמות מעקב הופכות לכלי שליטה בידי עבריינים?
במסגרת הפעילות, שביצעו שוטרי תחנת שפט בשיתוף אגף האכיפה והשיטור העירוני בעיריית ירושלים, הוסרו עשרות מצלמות שהותקנו ללא היתר. במשטרה קושרים את השימוש במצלמות לסכסוכי משפחות, לפעילות בתחום הסמים ולעבירות פליליות נוספות.
הפעילות המשטרתית ממחישה את חשיבותה של אכיפה יזומה שאינה מסתפקת בתגובה לעבירות לאחר התרחשותן, אלא מבקשת לפגוע מראש בתשתיות המשמשות גורמים עברייניים. הסרת המצלמות עשויה לצמצם את יכולתם לפקח על הנעשה בשטח ולבסס בו יתרון על פני אחרים.
מבחינה קרימינולוגית, מצלמה אינה רק מכשיר המתעד את המציאות. בידי גורם עברייני היא עשויה להפוך לאמצעי להשגת יתרון על יריבים, לזיהוי תנועות חריגות וליצירת תחושה שהמרחב נמצא תחת פיקוח מתמיד.
השליטה הזאת אינה מחייבת בהכרח הפעלת אלימות. לעיתים די בידיעה שמישהו עוקב אחר הכניסה לבניין, אחר מסלול ההליכה או אחר המבקרים בשכונה, כדי להשפיע על התנהגותם של אנשים.
מדוע המאבק על המצלמות במזרח ירושלים חשוב כל כך?
בסוציולוגיה העירונית, שליטה במרחב הציבורי נחשבת לאחד הביטויים המרכזיים של כוח. הרחוב אמור להיות מרחב משותף, שבו התושבים יכולים לנוע ללא צורך באישורם של בעלי כוח מקומיים.
כאשר גורמים פרטיים משתמשים באמצעי מעקב כדי לבסס שליטה טריטוריאלית, עלול להיווצר סדר כוח מקביל לזה של מוסדות המדינה. במצב כזה, המצלמות אינן משמשות רק לאיסוף מידע, אלא עשויות להפוך לסמל של סמכות בלתי רשמית.
אלא שהדיון במצלמות מורכב יותר. לפי נתוני מבקר המדינה, מספר מצלמות המעקב במרחב הציבורי בירושלים גדל מ-80 בשנת 2011 לכ-3,800 בשנת 2024, גידול של פי 47. התרחבות זו מעוררת שאלות גם ביחס למעקב שמפעילות הרשויות עצמן, ובעיקר ביחס לאיזון שבין ביטחון הציבור לבין הזכות לפרטיות.
האם הסרת המצלמות תחזיר את הביטחון לתושבים?
הסרת מצלמות בלתי חוקיות עשויה לצמצם את יכולתם של גורמים עברייניים לפקח על הרחובות, אך היא אינה פותרת בהכרח את הסכסוכים והפעילות הפלילית שבמסגרתם נעשה בהן שימוש.
גם התקנת מצלמות למטרות לגיטימיות מחייבת בחינה של נחיצותן, מידתיותן והפגיעה האפשרית בפרטיות הציבור. עצם קיומה של מצלמה אינו הופך אותה לאמצעי חוקי או מוצדק.
במקרה של בית חנינא ושועפאט, המשטרה מסרה כי הטיפול במצלמות ובממצאים שנאספו נעשה בהתאם לסמכויות הקבועות בחוק. עם זאת, לא נמסרו פרטים על זהות מפעילי המצלמות או על היקף המידע שנאסף באמצעותן.
בסופו של דבר, פירוק המצלמות הוא רק הצד הגלוי של הסיפור. המבחן האמיתי במזרח ירושלים אינו מספר המכשירים שהוסרו מעמודי הרחוב, אלא יכולתם של התושבים לחיות במרחב שאינו נשלט באמצעות פחד, מעקב או כוח עברייני.
