כתמי הפיח על המדרכה בהר הזיתים אינם רק עדות לאירוע אלים נוסף במזרח ירושלים. הם משקפים מציאות נפיצה שבה מרחק של מטרים ספורים בין בתי יהודים לבתים של תושבים מוסלמים עשוי להפוך למרחק עצום מבחינה לאומית, דתית ופסיכולוגית. באזור א-טור, שבו מתקיימת סמיכות בין אוכלוסיות בעלות זהויות לאומיות שונות, גם הרחוב השקט ביותר עלול להפוך לזירת עימות.
שכונת א-טור, שבה מתגוררים ארבעת הקטינים החשודים שנעצרו השבוע, אינה רק סמוכה להר הזיתים אלא שוכנת על ההר עצמו, ממזרח לעיר העתיקה של ירושלים ומדרום להר הצופים. מדובר בשכונה פלסטינית ותיקה, שאוכלוסייתה ברובה מוסלמית, ובמרחב שבו נמצאים גם בית העלמין היהודי העתיק, כנסיות, מנזרים ומוסדות דת. באזור מתקיימת גם נוכחות יהודית למגורים, לעיתים במרחק קצר מבתי התושבים הפלסטינים. הקרבה הפיזית אינה מבטיחה קרבה חברתית, ולעיתים דווקא מעצימה מתחים הנובעים ממאבקים על זהות, ריבונות ותחושת שייכות.
השבוע נעצרו ארבעה קטינים תושבי א-טור בחשד להשלכת בקבוקי תבערה לעבר בתי יהודים במזרח העיר. שוטרי תחנת שלם במחוז ירושלים ולוחמי מג"ב ירושלים איתרו את החשודים בעקבות תיעוד ופעולות חקירה. בית המשפט האריך את מעצרם עד יום רביעי, 4 בנובמבר, והחקירה נמשכת.
מדוע הר הזיתים בירושלים הפך למוקד מתיחות בין יהודים לערבים?
הר הזיתים אינו רק מרחב מגורים. הוא אתר בעל משמעות דתית והיסטורית ליהדות, לנצרות ולאסלאם, וממוקם בלב אחד האזורים הרגישים בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בית העלמין היהודי העתיק, המוסדות הנוצריים והשכונות הפלסטיניות יוצרים פסיפס אנושי שבו כמעט לכל פיסת קרקע משמעות החורגת מהשימוש היומיומי שלה.
המתיחות אינה חדשה. כבר בשנות ה-90 עוררה הקמתה והרחבתה של ישיבת בית אורות מחלוקות סביב נוכחות יהודית בתוך המרחב הפלסטיני. עבור תומכי ההתיישבות היהודית מדובר במימוש זיקה היסטורית וזכות מגורים. בעיני מתנגדיהם הפלסטינים מדובר בהתרחבות פוליטית המשנה את אופייה של סביבת מגוריהם.
מבחינה סוציולוגית, ניתן להסביר חלק מהמתיחות באמצעות תיאוריית הזהות החברתית של הנרי טאג'פל וג'ון טרנר. כאשר בני אדם תופסים את סביבתם כזירת תחרות בין קבוצות, ההבחנה בין "אנחנו" ל"הם" מתחזקת. במרחב כזה, אפילו אירוע מקומי עלול להתפרש כאיום על הקבוצה כולה.
האם חיים משותפים במזרח ירושלים יכולים להפחית את האלימות?
לא בהכרח. תיאוריית המגע הבין-קבוצתי, המזוהה עם הפסיכולוג גורדון אולפורט, גורסת שמפגש בין קבוצות עשוי להפחית דעות קדומות בתנאים מתאימים, ובהם שוויון יחסי, שיתוף פעולה ותמיכה מוסדית. קרבה גיאוגרפית לבדה אינה מספיקה.
מחקרים על מפגשים בין יהודים לפלסטינים מצביעים על האפשרות שאינטראקציות חיוביות יסייעו בצמצום דעות קדומות. אלא שמפגש באוניברסיטה או במקום עבודה אינו דומה בהכרח לחיים בשכונה שבה הבעלות, הריבונות והזהות הלאומית נתונות במחלוקת.
גם פערים בתכנון, בתשתיות ובהזדמנויות כלכליות במזרח ירושלים הם חלק מההקשר החברתי הרחב של המתיחות. אין בכך הצדקה לאלימות או הסבר מוכח למניעיהם של הקטינים שנעצרו השבוע.
וזוהי אולי הסתירה החריפה של הר הזיתים: מקום המקודש למיליונים ברחבי העולם, אך עבור חלק מתושביו החיים היומיומיים מתנהלים בצל חשדנות ופחד. בקבוק תבערה אחד אינו מסביר את הסכסוך, אבל הוא ממחיש עד כמה מסוכן המפגש בין שכנות פיזית לעוינות לאומית.
