הדרבי הירושלמי, שנגמר בניצחון קליל של בית״ר ירושלים על הפועל ירושלים, חשף את הבדלי הרמות הענקיים בין הקבוצות. מצד אחד בית״ר ירושלים שרצה לאליפות, ומצד שני הפועל ירושלים שנמצאת מעל הקו האדום רק בגלל אי אלו אירועים בעירוני טבריה.
ההבדלים העמוקים מזכירים את הימים של אלי וציון אוחנה. הפועל לא מסוגלת לתת פייט לבית״ר, ואם האדומים חלילה יירדו, לכו תדעו מתי ישוחק הדרבי הירושלמי הבא – ייתכן שצפינו בדרבי היסטורי.
להפועל ירושלים מורשת מכובדת, בשלושת הדרבים האחרונים היא הסתכלה לבית״ר עמוק לתוך האישונים, והיתה אשליה שהיא מסוגלת להמשיך להילחם, אבל הקסם נגמר וכרגע ירושלים של בית"ר, שפתחה פער גדול על הפועל מכמה סיבות:
ראשית, אוהדי בית"ר בהתלהבות שיא, חוטפים בתוך רגע את הכרטיסים ולא מפסיקים לדחוף. יש לצהובים-שחורים כוכבי על בקנה מידה של ליגת העל, וגם כשעדי יונה פצוע וירדן שועה מוצהב, עדיין יש לה את עומר אצילי שבשתי הברקות גומר את המשחק. השאלה היא אם זה יספיק לאליפות, כי במשחק המקביל הוכיח קינגס קאנגווה, כוכב הפועל באר שבע, שהוא בכושר אולי עוד יותר טוב מאצילי.
מנגד, הכישלון של הפועל ירושלים זועק. יציע אחד בקושי איכשהו כמעט מילאו האוהדים האדומים בדרבי כל כך קריטי לקיומם. הקהל האדום רדום, או לא קיים. הרי רבים מאתנו מכירים אוהדי הפועל ירושלים לשעבר שלא מתחברים לקבוצה הנוכחית.
האיש שמטלטל את בתי הקברות הרגישים בירושלים
הקבוצה הזו, בעיני לא מעטים, מאוהבת בעצמה. אחרת, איך תסבירו שלמרות הכשלון המהדהד השנה – מישהו יכול להציג סיבה ראויה איך לא הביאו רכש כשמכרו את סדריק דון בינואר – בבחירות שהתקיימו זה עתה נבחרו כמעט אותם אנשים.
