במרחק אלפי קילומטרים, בכיכרות של צנעא שבתימן, המוני מפגינים צועדים תחת הצהרות על אחדות הזירות בעולם הערבי, ונראה כי ההשפעה האמיתית והרגישה ביותר של תנודות אלו מורגשת דווקא בסמטאותיה של ירושלים. העיר, שמהווה תמיד מוקד דתי ופוליטי נפיץ, ניצבת שוב בקו התפר שבין הצהרות חוצות גבולות לבין מציאות ביטחונית יומיומית.
בנאומים שנישאו לאחרונה במסגרת מחאות בצנעא נגד תוכנית "ישראל השלמה", ירושלים הוזכרה במפורש כציר המרכזי שסביבו מתגבשת ההתנגדות. עבור הציבור בירושלים, ובמיוחד במזרח העיר, למסרים הללו יש משקל רב. מנהיג החות'ים, עבד אלמאלכ, הדגיש בנאומיו האחרונים כי ירושלים היא המצפן של כל החזיתות, וכי המשך הלחימה בלבנון הוא איום ישיר על הסטטוס קוו בעיר ועל מסגד אל-אקצא.
כך, ככל שהמחאות בעולם הערבי מתגברות והרטוריקה סביב לבנון מחריפה, עולה רמת המתיחות בירושלים. המצב הביטחוני בעיר מושפע ישירות מתחושת ה"ניצחון" או ה"סבל" שמשדרים הארגונים השונים באזור. המשך הפעילות בלבנון נתפס בקרב חלקים מהרחוב הערבי כניסיון לשינוי סדרי עולם, שיגיע בסופו של דבר להשתלטות על המקומות הקדושים, מה שעלול להוביל לתסיסה מקומית או לניסיונות של בודדים להגיב על המתרחש בצפון דרך פעולה בירושלים.
כיצד הצהרות החות'ים משפיעות על המתח בירושלים?
הצהרותיו של מנהיג החות'ים על "הפתעות" ועל מסלול הסלמה המכוון ללב הישות, קרי ירושלים, יוצרות עננה של אי ודאות מעל העיר. ירושלים, שחיה בסימביוזה רגישה בין אוכלוסיות, חווה כל תנודה כזו בדרכים שונות. מצד אחד, כוחות הביטחון מגבירים את הכוננות מחשש שהצהרות אלו יתורגמו לאלימות מקומית. מצד שני, התושבים עצמם מושפעים מהדינמיקה וכך גם השגרה שלהם.
כאשר הרחוב הערבי גועש סביב "הגנה על לבנון", ירושלים הופכת לזירה שבה נבחנת הריבונות והיציבות. כל התפתחות צבאית בצפון נבחנת דרך המשקפיים של "אחדות הזירות", מושג שמטרתו לערער את תחושת הביטחון בתוך ישראל פנימה ולהציב את הבירה כחלק בלתי נפרד משדה הקרב האזורי. הרגישות של המקומות הקדושים רק מעצימה את הפוטנציאל של המחאות בתימן להפוך לדלק עבור מוקדי חיכוך מקומיים.
האם הפסקת אש אזורית יכולה לייצב את ירושלים?
הניסיונות הבינלאומיים להשיג הפסקת אש בתיווך פקיסטני מציעים פתח של תקווה גם לירושלים. יציבות אזורית היא תנאי הכרחי לשמירה על שגרת החיים בעיר התיירותית והמורכבת הזו. עם זאת, האזהרות של מועצת הנשיאות בתימן מפני "הרפתקאות צבאיות" המשתמשות בירושלים כעילה להסלמה, מדגישות את המאבק הפנימי בעולם הערבי, מאבק שמחלחל גם לתודעה של תושבי העיר.
המשך הפעילות של צה"ל בלבנון עומד כעת במבחן התוצאה לא רק מול חיזבאללה, אלא מול היכולת לשמר את ירושלים מחוץ למעגל האש הישיר והעקיף. האיזון בין הפעלת כוח צבאי לבין הבנת הרגישות של הרחוב הערבי והאזכורים המפורשים של העיר בנאומים בעולם הערבי, הוא האתגר הגדול ביותר. בלב המזרח התיכון, ירושלים נותרת ברומטר מדויק המגיב לכל תנודה בלבנון ולכל צעקה בצנעא, ומזכיר לכולם עד כמה המציאות האזורית שזורה זו בזו ללא הפרד.
